אהבה ויראה בעולמה של תורה

ריעות שלום וברכה,
אין ספק שהצלחת הסמינריון נבעה מהיכולת שלכם ללמוד ולהקשיב...
אנסה לענות על כל השאלות ביחד
חז"ל לימדונו שבעבודת ה´ מוכרחות להיות משולבות שתי תכונות: אהבה ויראה. לכתחילה, יש לקיים את כל המצוות מתוך אהבת ה´ ומתוך יראת הרוממות, שהיא יראה מכבודו הגדול והמרומם של מלך מלכי המלכים. עם זאת, לפעמים עלינו להיעזר ביראה תחתונה יותר ואפילו ביראת העונש.
יש להפנים: המצוות אינן ´תוכנית כבקשתך´, אלא ציוויים ופקודות של מלך ובכל מקרה אנו צריכים לקיימן.
אך כל זה בדיעבד, לכתחילה ודאי שעדיף לקיים את המצוות מאהבה, מפני שיש הבדל עצום בין המקיים מצוות מאהבה למקיימם מתוך יראה ופחד. אצל המקיים מצוות מאהבה, מרכז עולמו הוא ה´ וכל החיים מתנהלים סביבו. לעומת זאת בעיני המקיימם מתוך יראה, פחד מעונש, ציפייה לשכר - האדם עצמו הוא מרכז העולם, ואפילו ´אלוקים´ מהווה בשבילו רק אמצעי להפקת רווחים .
בהתאם לכך, העובד עבודת ה´ מתוך אהבה - הולך ומתעלה, מתייגע ומתקרב לאלוקיו. לעומתו, העובד מיראה כמעט לא מתקדם, מפני שעשייתו היא עשייה חיצונית, שאינה מטביעה וחוקקת בנפשו את תוכן המצוה, וממילא אין הוא מתרומם ומתקרב הרבה אל אלוקיו.
למרות זאת, הדריכונו חז"ל ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בו לשמה". כמובן, יש לזה תנאי אחד: שהאדם רוצה ומעוניין להגיע לעשייה שהיא ´לשמה´, אלא שעדיין אינו במדרגה זו.
האמת היא, שחוץ מזה שעלינו לקיים את המצוות - זה גם משתלם לנו לקיימן. אמנם איננו מבינים את טעמיהן של כל המצוות, ויש כאלה שנראות סתומות וחתומות בפנינו, אך עם כל זה... זה משתלם! משל למה הדבר דומה? לאדם שקיבל במתנה מהמלך כמה משאיות עמוסות בקרטונים. על חלקן מצוירים מקררים, על חלקן תנורים, מיקרוגלים, טוסטרים... ועל חלקן - לא מצויר כלום. הייתכן שאת הקופסאות הלא מצוירות הוא ישלח בחזרה עם המשאיות, רק בגלל שאינו יודע מה יש בתוכן?! ודאי שלא, הוא יפרוק גם אותן ולאט לאט יפתח אותן ויגלה - מן הסתם - שגם בהן יש דברים טובים.
"טעמו וראו כי טוב ה´´. גם אם נבין רק חלק מן המצוות, נוכל לעמוד על יסוד ההטבה המצוי בכולן.

אהבה ויראה לא סותרים זה את זה.... אלא משלימים... במקום שיש יראה צריך אהבה וכך להיפך. לא הכל אנו מבינים ובמקום שאין הבנה צריך יראה....
בשעת משבר צריך את שניהם. נפש האדם צריכה את הגבולות. לא תמיד האהבה מביאה אותנו אל השלמות..וכן היראה לא מביאה אותי לקיום מצוות בצורה שלמה...

אנו אומרים בתפילה אבינו מלכנו. אבינו זה פניה של בן לאבא אוהב, פניה שכולה קירבה ואהבה. לעומת זאת מלכנו זו פניה של עבד לרבו, פניה שכולה מלאה אימה ויראה, שבה אנו עומדים רועדים לפני המלך, אנו יודעים שיש פער עצום, אינסופי, בינינו לבינו, ומתחננים לרחמיו. וכאמור, גישתנו מעורבת מהרגשות האלה, האהבה והיראה.
הברכה היא ביטוי לשניות זאת. אנו פונים לקב"ה בתחושת קירבה, בגוף שני "ברוך אתה..." ואז אנו אומרים שהוא מלך העולם ומיד אנו נבהלים ונרתעים לאחור וממשיכים ביראה בגוף שלישי "אשר ברא" או "אשר קידשנו" וכו´.
ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם ולהתעלות לקיום דברי המשנה: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".



מקווה שענית על השאלות...
רק טוב
ינון