שאלה
שלום. תמיד אומרים ש-ד' אוהב במיוחד תפילות של ילדים. (ואגב אין לי מושג מה המקור) לא שזה משנה לי יותר מדי אבל מה לכל הרוחות מצא הקב"ה בתפילה של תנוקות של בית רבן? זה לא כאילו יש להם כוונות נסתרות או משהו כזה- להיפך! אני זוכרת את עצמי בכיתה ד' ורואה את עצמי עכשיו, היום אני מסוגלת להתפלל על עמ"י, על א"י מתוך כאב או שמחה, אני יכולה להתחבר לתפילה- להבין על מה אני מדברת, היום יש לי הרבה יותר מודעות. ילדים אומרים תהילים כדי לקבל שלוקים! ילדים עושים תחרות מי מתנדנד יותר חזק ומי גומר יותר מהר/לאט! לכאורה יש להם הרבה יותר תמימות והרבה פחות כוונה- אז למה שיעשו כזה ביג דיל מהתפילה שלהם? אני יודעת שהם נשמות טהורות שעוד לא הספיקו לקלקל בעולם- אבל הם גם לא יותר מדי הספיקו לעשות שום דבר אחר- חיובי.אשמח אם תענו- זה לא קריטי ולא דחוף בכלל. בתודה מראש...
תשובה
שלום,
שאלתך אמיתית מאוד ונושא התפילה הוא כה חשוב! יישר כח!
למען האמת, "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן" לא נאמר אלא לגבי לימוד תורה, כפי שנראה מהמקור, בגמרא במסכת שבת. והסיבה היא באמת בגלל שהילדים עדיין לא טעמו טעם חטא ובזכות זה תורתם מעולה יותר.
אבל ככל הנראה מהמקורות, לא נאמר דבר כזה על תפילתם של ילדים. יש אמנם מקור אחד שמשבח את תפילתם, במדרשים שונים על מגילת אסתר. מסופר שם שמרדכי קיבץ את התינוקות של בית רבן, בכה איתם כל הלילה (במדרש רבה כתוב שגם [למד] איתם) - ורק אז נענו משמים. לכאורה רואים מכאן שה´ לא מואס בתפילת קטנים, ושרק היא זו שהביאה לביטול גזירת המן.
אבל זה עדיין לא מסביר [במה] תפילתם מעולה! וגם, נכון, באמת מקובל לומר את הקביעה הזו, למרות שהיא כמעט ולא מופיעה בחז"ל, וזה דורש הסבר.
כי לכאורה את צודקת: מצד אחד זה נכון שאנו נוטים בדרך כלל לשבח את התמימות ואת הטבעיות בכל מה שקשור לעבודת ה´. אך מצד שני, הרי שלגבי התפילה, חז"ל הדגישו מושגים של ´כוונה´, ´עבודה שבלב´, ´עשה תפילתך תחנונים ולא קבע´, ועוד. יתרה מזאת, אם במצוות מסוימות אומרים ש"מצוות אין צריכות כוונה", הרי שלגבי התפילה זה שונה: ברור שכשמדברים עם בורא העולם חייבים לכוון, וכמו שאת בעצמך תיארת. ואם כבר: תפילת המבוגרים, שהם יותר ספקטיים וכו´ ובכל זאת הם מתפללים - היא דווקא הייתה צריכה להיות יותר נחשבת!
נראה לי שאפשר למצוא כיוון מחשבה ממצווה אחרת בה מודגשת השתתפותם של הילדים: [מצוות הקהל].
כל מוצאי שנת שמיטה, בחג הסוכות, כל עם ישראל היה מתקבץ בבית המקדש למעמד ´הקהל´ כדי לשמוע שם קריאת התורה - האנשים, הנשים והטף. והמטרה: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה´ א-לוהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".
ושאלו חז"ל לשם מה באים הילדים, הרי הם עדיין לא במצב שהם באמת מפיקים יראת ה´ ממעמד הקהל?
שתי תשובות:
[1.] במעמד הקהל, אחרי ימי הדין, העם גם התפלל לה´. כולם, ביחד. ולכן היה חשוב לצרף גם את הילדים, בגלל שבהיותם קטנים וחלשים וזקוקים יותר לרחמי שמיים - תפילתם עלולה יותר להתקבל. (עפ"י ה´כלי יקר´.)
[2.] אנחנו יודעים היטב שילדים עדיין לא מתרגמים את המסר של מעמד הקהל למשמעות רוחנית. אבל עצם נוכחותם שם והחוויה שהם שותפים לה, מחדירות לתוכם אמונה ויראת ה´. אלו יופיעו רק יותר מאוחר, אבל העבודה החינוכית מתחילה כבר מגיל צעיר, ודווקא מגיל צעיר, כשהלב של הילדים עודנו רך ופתוח לקבל את המסרים שחוקקים על גביו - אפילו אם כעת הילדים לא מבינים מזה כלום.
אם כן, לפי ההסבר הראשון, יש באמת מעלה בתפילת ילדים עצמה. ולפי ההסבר השני, יש חשיבות רבה מאוד לחינוך ילדים לחוות מעמד רוחני.
אפשר לומר אותו דבר לגבי התפילה, שבאמת תפילת ילדים מסוגלת מאוד. אבל מעבר לזה, יש להשתדל לחנך את הילדים להתפלל לה´, גם אם הם לא מבינים את מה שהם אומרים. לעשות ששם ה´ יהיה שגור על פיהם, להרגיל אותם לעמוד מול ה´ (עד כמה שהם מבינים מה זה אומר), דבר חשוב מאין כמותו. מלבד הבקשות, התפילה היא גם (ואולי בעיקר) רגע שבו האדם מתייחד עם קונו.
ואולי עצם זה גם מעניק לתפילת ילדים מעלה מיוחדת. כלומר שבאמת תפילתם מתקבלת יותר, לא בגלל סיבה פנימית, אלא בזכות זה שזה מבטא את החינוך של ההורים שלהם, שזה בעצם הבסיס להמשך קיומו של עם ישראל והמשך הברית שלו עם הקב"ה.
רק טוב!
יהושע
yehoshuagut@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם