ריקנות ותסכול - מחפש משמעות לחיים

שלום רב!

במהלך שירותי הצבאי, הייתי מכשיר סיירות. כידוע, המסלול של סיירות הוא קשה ומפרך ביותר, אך עד שלא רואים זאת בעיניים – אי אפשר להבין. הקשיים הפיזיים והמנטליים הם מטורפים ממש. ישנם רגעי משבר שבהם לא נותר לאדם דבר בעולם מלבד החבר שלצידו.
רגע מסוים הזכור לי במיוחד הוא הרגע בו החבר´ה היו צריכים לעלות דיונה תלולה ביותר. על גבם היו מוקשי דמה ששוקלים קילוגרמים רבים בנוסף לציוד רב בתיקי הרים. הליכה במישור עם ציוד כבד כל כך איננה דבר קל, ובוודאי שלעלות עלייה מקשה את ההתקדמות עוד יותר... המפק"צ התחיל לעלות את הדיונה וצעק לצוות שמאחוריו - “נוהל עלייה!!!”. נוהל עלייה אומר שכל אחד שם את היד שלו על הכתף של זה שמלפניו, וכולם דוחפים אחד את השני למעלה. לאט לאט כל הצוות מזיע, סובל ודוחף ודוחף ודוחף... ובסוף עולה את הדיונה.
זה נשמע פשוט, אבל זה ממש לא. חשוב להבין, כל אחד בנפרד סובל מאד, הוא עומד על סף אפיסת כוחות, הוא מרוכז בסבל עצמי שלו ומנסה להתעלם מהכאבים והכובד ולהמשיך. מאיפה מוצא החייל את הכח לדחוף מישהו אחר? כיצד הוא מוכן לקחת מהכוחות המעטים שעוד נותרו לו, ובמקום לשמור אותם לעצמו למטרים הבאים הוא משקיע אותם בדחיפת החבר שלו קדימה?

זהו הכח שבנתינה.

נתינה נותנת לנו כח. אם אנו מרוכזים בנתינה לאחר אנו מוצאים ומגלים בתוכנו כוחות שלא ידענו שהיו קיימים עד היום. לפתע אנו מגלים שאנו חזקים הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו. יש בנו כח לא רק לעצמנו אלא יש עוד די והותר בכדי לתמוך באחר.
ביטוי לכך אנו מוצאים לעניות דעתי בדברי חז"ל – "תני בשם ר´ יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום ולא אמרה אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת..." (מדרש רבה על מגילת רות). אנו רואים שהעני הוא זה הנותן לבעל הבית הגומל עימו חסד. מה בעצם נותן העני? מהן אותן "הרבה פעולות והרבה טובות" שגומל העני?
אולי ניתן לענות שמעבר לכל הטובות והברכות שהקב"ה מרעיף על מי שעושה צדקה ( - "צדקה תציל ממוות" וכד´), ישנו אפקט פסיכולוגי שיש בו ברכה מרובה: האדם מגלה את כוחותיו האמיתיים כאשר הוא נותן לאחר ומתעצם בעקבות כך.

לפיכך, אחי היקר! אם אתה חש ריקנות, מחפש משמעות וחברה, רוצה לצאת מהבאסה ולהתחיל לחיות בשמחה עם כוחות גדולים – המלצתי החמה היא: עסוק בגמילות חסדים!!!! אם תהיה עסוק בנתינה לאחר ובדאגה לאחר, פתאום תגלה את כוחותיך, תראה שאתה חי ונושם ושמח. כל הריקנות הזו תתמלא בחדוות העשייה והנתינה, היצר הרע יתקשה לפתות אותך, ויחזור לך החשק לשאר עיסוקיך בחיים.
מצא לך אגודה שאתה אוהב והתנדב! לך על זה עד הסוף, תשקיע את עצמך בהתנדבות ונתינה והפרות לא יאחרו לבוא.
כמובן שנתינה צריכה לבוא ממקום של איכפתיות ורצון לעזור... אך גם כאשר נותנים, ובראש אנו חושבים על ההשפעה עלינו, זה בסדר גמור.
כך אומרים לנו חכמינו ז"ל מפורשות: "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור" כלומר – גם אם אדם עושה חסד ומקווה לרווחים אישיים, אין בכך פסול והרי זו צדיקות.

"רדף צדקה וחסד ימצא חיים..." (משלי כא, כא)


כל טוב ובהצלחה!
יהודה.

Judajo84@gmail.com