קשה לי עם התנהגות של הסביבה

שלום יקרה,

כדי לענות על השאלה שהעלית אעלה בפנייך שני כיווני מחשבה ואת תוכלי לבחור את האיזון הנכון לך בין השניים.

להתבונן בתוך הקושי..

בכיוון הראשון, אנסה להעניק לך נקודת מבט שונה על התמודדות עם דבר שקשה לנו. יכול להיות שזה טיפה עמוק או מסובך להבין, אנסה לפרט את זה כמה שיותר ומקווה שתביני.

הרבה פעמים שיש לנו קושי מסוים עם משהו חיצוני לנו- התנהגות של אנשים וכדו', אנחנו מפנים את הבעיה אליהם. הם הבעיה בסיפור, הם אלו שצריכים לשנות את ההתנהגות שלהם..

אני רוצה לנסות להחזיר את המבט פנימה ולשאול- מה יש בך שמתעורר מול הדבר הזה? מה יש בך שנדלק כ"כ מההתנהגות הזו? אתן דוגמה- נניח שקשה לי מאוד כשאנשים לא עונים לי כשאני מתקשרת. אני יכולה לכעוס על מי שמסנן וליצור מצב לא נעים כל פעם שזה קורה. ואני יכולה לעצור ולשאול- למה זה קשה לי ככה? אם זה מדליק אותי, סימן שיש בתוכי מקום שמתעורר מההתנהגות הזו. לנסות לברר, למה אני נפגעת וכועסת כשזה קורה. אולי זה בגלל שאני אוהבת להרגיש שיש לי שליטה על מה שקורה בחיים, וכשאני מתקשרת למישהו כי אני צריכה אותו והוא לא עונה, זה קצת "מקלקל" את השליטה שלי. אז עכשיו שאני מבינה את זה, אני יכולה להבין שהעבודה היא שלי, איך אני לומדת לשחרר שליטה במקומות האלו, במקום לכעוס על מי שמולי.

ואם ניקח את זה אלייך, את מתארת מצב שבו קשה לך מאוד לשמוע קולות של אכילה, עד כדי כך שאת ממש סובלת מזה. ואני רוצה להחזיר את זה אלייך ולשאול מה יש בך שמעורר אותך במקום הזה? למה זה כל כך מכעיס אותך להיות בסיטואציה כזו?

אם תצליחי קצת להבין את זה, אפשר גם לחשוב איך את מחזירה את זה לתוכך, ולא זורקת את זה החוצה.. נכון שהסביבה יכולה לעזור לך, ואם אמרת פעם אחת שלא יאכלו ככה לידך, הם יכולים להשתדל. אבל אי אפשר לסמוך רק על זה. גם מול אבא זה יכול אולי להקל את ההתמודדות, כי תוכלי להבין שאבא הוא לא הסיפור פה, אלא נקודה שלך שמתעוררת ברגע שהוא אוכל ככה לידך וכביכול "מתעלם" מהבקשה שלך.

מעבר לכך, יכול להיות שיש לך קושי או משהו לא פתור עם אבא, ובנקודה הזו זה יוצא החוצה. אני לא יודעת ולכן מפנה את זה כשאלה אלייך, תתבונני בתוכך ותבדקי אם יש מקום כזה מול אבא ואז תוכלי להקטין קצת את העוצמות של הכעס כלפיו כשהוא אוכל לידך בצורה שמפריעה לך. כי אולי בכלל משהו אחר מפריעה לך וזה יוצא החוצה בדרך הזו..

בלי לחפור :)

הכיוון השני שאני מציעה לך, הוא לחשוב איך אפשר להקל מעלייך בצורה מעשית את החוויה שאת מתארת. למשל לשבת במקום שהוא יותר רחוק מאבא (לא בצורה הפגנתית, אלא בצורה בוגרת). לנסות ליצור לעצמך מצב שאת לא עומדת כל הזמן מול הקושי ומנסה להכריח את עצמך להירגע כל הזמן. אולי לקום מידי פעם להתאוורר ולחזור. כך גם בסיטואציות שהן לאו דווקא משפחתיות, לנסות להימנע מלהיות קרובה לזה בכוח ולהכריח את עצמך להתמודד, כי זה רק יותר מפוצץ אותך. אלא ליצור לעצמך קצת את המרחק עד כמה שניתן.

כמובן שגם הייתי ממליצה, בזמן רגוע ונוח יותר לפתוח את הנושא עם אמא או אדם מבוגר אחר במשפחה, כדי לנסות למצוא פתרון קבוע.

לסיכום..

העלית קושי שיש לך מול אנשים ואת התסכול והכעס שזה יוצר בך. מצד אחד ניסיתי לסובב את המבט אלייך, ובמקום לצפות לשינוי מאנשים אחרים, להסתכל בתוכך ולבדוק מה מעצבן אותך בזה. ומצד שני, לדעת לפעמים ליצור מרחק כדי לא ללחוץ על עצמך יותר מידי.. וכמו שאמרתי בהתחלה- האיזון בין השניים, נמצא בידייך.

מקווה שקצת הצלחתי לעזור,

מוזמנת לפנות שוב אם משהו לא היה מובן, או אפילו כדי לספר איך הדברים הסתדרו (בע"ה!)

בהצלחה גדולה!

מעין

Maayand054@gmail.com