ענוותו של משה רבנו

שלום לכב' הרב,

שמעתי לאחרונה הסבר מאד יפה כיצד משה רבנו, היה מצד אחד המנהיג הגדול שמדבר עם הקב"ה, ומצד שני, עדין שמר על הענווה שלו.

והתשובה היא שמשה אכן ידע והכיר את מעלתו, שהוא נעלה מכל אדם, ועם זאת זכר כל הזמן שאת כל המעלות הללו קיבל מאת הקב"ה. הוא חשב שאילו היו ניתנים את אותם כוחות לאחר - היה אף האחר מגיע לאותה דרגה, וייתכן שאף היה מגיע לדרגה גבוהה יותר. לכן היה עניו מכל האדם.

רציתי לשאול את כבוד הרב האם במקרה אולי ידוע לו המקור של אותו פירוש על משה רבנו?

שמעתי ממישהו שזה ממסילת ישרים, אבל קראתי את הספר ולא מצאתי את זה שם.

תודה רבה

תוכן התשובה:

בס"ד

שלום רב,

מצאתי מקור אצל הרבי מלובביץ (ציטוט): "מעלותיו אינן צריכות להביאו לידי גאווה, שכן כישרונותיו ומעלותיו ניתנו לו מאת הקב"ה, ואילו היו אותם כוחות וכישרונות ניתנים לאדם אחר, ייתכן שהלה היה מגיע לדרגה גבוהה יותר."

המקור: מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 40

אגב, מעלה זו היא התחתונה מבין שלש דרגות, עיין שם:

http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=628&CategoryID=78

התשובה התקבלה מהרב גלעד שטראוס, ר"מ באולפנת כפר פינס
ב בחשון התשעט
,
11 באוקטובר, 2018
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

צה"ל מעביר דיווחים מוטעים לקבינט? נציב קבילות החיילים צילום: פלאש 90. קובי גדעון

נציב קבילות החיילים במתקפה על צה"ל: "לא רוצה שנחזור לקטסטרופה של יום הכיפורים"

קרא עוד