שאלה
"ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע" (אבות ב,ד), הלל אומר לא להגיד דברים שקשה להבין אותם שרק אם מעמיקים בהם בסוף מבינים אותם (לפי הרמב"ם וברטנורא וכתוב כך בקהתי).
אם ככה אז המשנה עוברת על עצמה כי זאת לא ההבנה הראשונית שמבינים (לכאורה, כוונת המשנה היא לא לספר סודות שאף אחד לא יכול לשמוע כי בסוף הכל מתגלה), וגם איך יכול להיות שבערך כל התורה (למשל הגמרא והרמב"ם והרב קוק ועוד) כתובה בצורה כזאת שצריך לעמול בלימוד כדי להבין אותה באמת.
נראה שהכל נוגד את המשנה הזאת, אפילו המשנה עצמה, אז בעצם הקושיה היא על מי שמפרש את המשנה בדרך הזאת.
ואם הפירוש הזה למשנה לא נכון והתורה צריכה להקנות בעמל, אז איך יכול להיות שכתבו ופרסמו פירושים כמו קהתי ושוטנשטיין שמבארים וממש מפשיטים את הקושי בלימוד, והאם לי מותר לכתוב גם פירוש משלי שהופך את הלימוד למאוד קל?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
איזה יופי של שאלה
למשנה זו פירושים רבים.
אכן, אחד מהם הוא זה שהבנת, והוא מטיל על האדם הדובר להיות ברור ככל שהוא יכול.
המשנה כן עמדה במבחן זה. שכן אלה שפירשו כך את המשנה קראו אותה בפיסוק כזה: ״ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע״, כלומר - אין פסיק אחרי המילה ״לשמוע״, והכל הוא ציטוט אחד שאין לומר אותו.
ואם אתה טוען שעצם העובדה שניתן לפסק את המשפט אחרת, ועל כן זו טענה נגד המשנה - נראה כי אנחנו נסתבך, כי כמעט ואין דבר אחד בעולם שלא ניתן לפסק אחרת,ו/או לפרש אחרת.
לגבי העמל: עמל אינו חייב להיות מוקדש להבנת הטקסט כפי שהוא. עמל יכול להיות מופעל גם על דברים שנראים מאוד פשוטים, כמו ״מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך״. את המשפט אפשר להבין בצורה פשוטה, אבל אפשר ללמוד בעיון גדול את משמעות המשנה הזו.
זה נכון אפוא גם לגבי קהתי ושוטנשטיין. הם פותחים את האפשרות לעיין באמת במשמעויות של הטקסט.
כל טוב ויישר כוח כל השאלה המעניינת.