משפחה מורחבת וחינוך ילדים

שלום וברכה

יישר כוח על השאלה המרגשת.

המציאות שאת מתארת מוכרת היטב לכל אחד שמבקש לגדל את ילדיו בדרך מסוימת. אנחנו לא גרים בבועה; יש לנו משפחה רחבה; יש מרחב שבו אנו מגדלים את ילדינו, והוא כולל את החברים שלהם ומערכת החינוך וכדו׳ – שפעמים רבות אינם תואמים את מה שמתאים לעולמנו הרוחני; וכמובן – מנגד קיימת העוצמה הגדולה של הבית שלנו.

הדבר מחייב אפוא התנהלות מתמדת בין כוחות שמושכים לכיוונים שונים. אין דרך אחרת. הכרעה לנתק מגע עם כולם אף היא סוג של התנהלות, וגם כלפיה אין אנו יודעים מה תהיה אחריתה: יכול להיות שהיא אכן תמגן אותנו וילדינו יצמחו בדרך הראויה והמושקעת שלנו, ויכול להיות שההתרחקות הזו תגרום להם דווקא לבעוט ולמרוד ח״ו, או ליפול בפגישה הראשונה שלהם עם המציאות החיצונית.

בשל המודעת העמוקה שלנו שאין אלגוריתם חינוכי שאנחנו יודעים שהוא הנכון והטוב – אני נוטה יותר לדרך שמנווטת בעדינות. לאמור: הילדים שומעים אותנו בבית, וגדלים בעולם המושקע שלנו, ושם הם נפגשים עם הליבה החינוכית כפי שאנו מבינים אותה; מידי פעם הם נפגשים עם המשפחה המורחבת, ושם הם נתקלים עם דברים אחרים, ואולי דווקא טוב שנרפה מהם מידי פעם, והם ישתחררו מעט. ואולי לא. ובד בבד, אפשר לנסות לגרום במשפחה להתקדמות. אם אין רצון לשמוע דברי תורה – אפשר להתקדם קודם כל בהגבהת השיח, בניסיון להעלות נושא לדיון, התלבטות פנימית, לעשות מעין ״הנחיית קבוצות״ וכדו׳. כל מה שניתן לתקן, בלי להיות ה״מוזר״ שמנסה לכפות את עצמו על המשפחה.

ואת כל זה צריך לחבר גם לילדים. במקום לעמת את הבית ״הכיפי״ עם הבית המושקע – לדבר איתם על תנודות ומעבר, שלעתים אפשר להיפגש עם ה״כיפי״, ולא להקרין עוינות כלפי זה, וטוב מתוכו לחזור הבייתה לדרך בה אתם הולכים. כשהעולם אינו דיכוטומי, אלא מזוהה יותר כעולם שיש בו תנועות שונות, שאנחנו בחרנו את הטובה בעינינו ומתקדמים בו, ובד בבד קשורים גם לאחרים – נראה שזו השפה הטובה ביותר. לא בטוח. כי אין בחינוך דבר מה בטוח.

האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?

כל טוב ושמחה