שאלה
האם ברכה זו אינה סותרת את אשר אנו מאמינים בו?
ואסביר- תוכן הברכה הוא נגד אנשים שעוברים עבירות- המינים, והמלשינים, וכו'.
יש סיפור בגמרא, לא זוכר על מי, שהיה רב אחד שהיו לו שכנים שכל הזמן הציקו לי, והוא התפלל לד' שיהרוג אותם, ואז אשתו באה ואמרה לו שיתפלל שיחזרו בתשובה, כיוון שנאמר-"ייתמו חטאים"- ולא חוטאים. ולכאורה, ברכת למינים
סותרת את האמונה הזו!
תשובה
שאלתך נשלחה לשני משיבים, ולהלן תשובותיהם:
[תשובה א]: שלום רב.
אני שמח שאתה שואל, זו בהחלט שאלה טובה, ודברים אלו צריכים לברר ולא להעביר הלאה, המשך כך לשאול ואשמח לעזור לברר את הדברים.
מסופר בגמרא שחיפשו חכמים את האדם המתאים לתקן את תפילת "למינים ולמלשינים", שכן היא נוגעת בנקודה רגישה, ולבסוף תיקן אותה שמואל הקטן, ואף הוא לשנה אחרת שכח אותה והמתין כמה שעות באמצע התפילה עד שנזכר בה.
רואים שחז"ל ראו שתקנה של ברכה זו היא דבר לא פשוט, ולכן צריך לכך זהירות יתר ורק אדם המיוחד שיודע באמת בדיוק לשים את הגבולות הנכונים הוא זה שמסוגל לתקן את הברכה הזו.
אחד הבירורים שצריך לבדוק בדברים אלו של היחס אל הרשעים, זה לבחון איזה רשעים אפשר לתקן ואיזה רשעים הקלקולים שלהם נהיו כל כך עצמיים בהם שאין להם שוב תקנה והואיל ואין לנו אפשרות לתקן אותם, והם מזיקים לנו ולעולם, ממילא אנו מתפללים לה' שיקח אותם ויפסיק אותם מלהחריב את הדברים החשובים והטובים.
כך גם הבחינה היא צריכה להיות מדוקדקת ובלי נגיעות אישיות. הרבה פעמים שאדם פוגע בנו אנו כל כך רוצים שהוא יפסיק להזיק לנו, שאנו רוצים שהוא לא יהיה קיים ואנו לא עושים את החשבון מספיק לעומק ובוחנים האם אנו יכולים לפתור את הבעיה, ולגרום לו לחזור בתשובה או לפחות לשנות את הדרך שלו בדבר זה, ואנו ישר שואפים לכליונו.
לכן היה צריך את שמואל הקטן, שהוא היה בעל ענווה מיוחדת, ובעל גדלות מיוחדת על מנת לתקן תפילה שהיא נוגעת בדבר שהנגיעות האישיות כל כך מצויות ולבחון את המילים ואת האופן שבו הברכה תהיה אך ורק לשאיפת האמת והטוב ובלא כל נגיעה אישית.
כך גם לשנה אחרת, כאשר היה שמואל הקטן חזן "שכח" את התפילה, והרי בודאי שאדם גדול כמוהו איננו שוכח דברים כל כך חשובים ובמיוחד שהוא עצמו תיקן, אלא שהוא לא הרגיש שהוא מסוגל לומר את הברכה באותה נקיות שהוא תיקן אותה, ולכן הוא לא היה מסוגל להגיד אותה, עד שהרגיש שהוא חזר לאותה המדרגה שהיה בה בזמן שתיקן את הברכה.
הסבר זה הבאתי בלשוני מתוך דבריו של הרב קוק זצ"ל בפירושו עולת ראיה על סידור התפילה ובספרו עין איה על הגמרא המספרת את סיפר הברכה הזו, והייתי ממליץ לראות את הדברים במקורם.
כן אנו יכולים לראות בסיפור שהבאת מהגמרא. הסיפור הוא על רבי מאיר ועל ברוריה אשתו, אשר היו לו שכנים שהיו מציקים לו, והוא רצה שהם יעלמו מן העולם, ואמרה לו אשתו שנאמר "ותמו חטאים" ולא חוטאים, שצריך להתפלל שהחוטאים יחזרו בתשובה ובכך לא יהיו יותר חטאים, והוא התפלל והם חזרו בתשובה.
כמובן שמדברים אנו על גדולי ישראל, ובודאי שלא היתה טעותו של ר"מ כדברים הפשוטים לנו, אלא אנו צריכים לדעת ששוב יש כאן נגיעה בנקודה רגישה ביותר, נקודה שבה האיזון בין האמת שצריכה להיות לבין הרצונות הנובעים מתוך הקושי יהיה ברור, ולכן דוקא אשתו שהיא היתה מהצד היא זו שידעה להבדיל שיש כאן עדיין את האפשרות לתקן ולכן לא צריך להחריב עדיין.
כמובן שאנו אשר איננו בגדלות הזו לא של שמואל הקטן ולא של ברוריה, קשה לנו להבדיל בדיוק מתי הגבול, ולכן אנו אומרים את התפילה הזו של שמואל הקטן בתוך תפילת העמידה שלנו, מתוך הידיעה שהוא תיקן אותה בצורה הנכונה, בנוסח הנכון שהוא מכוון בדיוק למידה הנכונה, ומלבד זה אנו לא מתפללים על רשעים שימותו אלא מתפללים שלא יזיקו יותר, וה' יעשה הטוב בעיניו.
אני מקוה שעניתי די הצורך על השאלה ואם לא אשמח להסביר עוד בכתובתי
Zahig2@walla.com
בברכה
יצחק.
[תשובה ב]: שלום וברכה,
תודה רבה על השאלה היפה והחשובה.
הרב קוק באיגרת תקנ"ה מתייחס לשאלתך, ומברר שברכת המינים אינה סותרת את העיקרון "יתמו חטאים ולא חוטאים", אלא משלימה אותה.
חונכנו מילדות על העקרונות החשובים של לימוד זכות, של הפרדה בין רשעות לבין רשעים, חונכנו על המשפט "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק" וכו'.
העקרונות האלה חשובים ויסודיים מאוד, וודאי שהם מהווים את הקו המרכזי. אולם, יש לדעת שיש גם דברים נוספים המשלימים את התמונה. אמנם בדרך כלל גם הרשעים לא איבדו את סגולת ישראל, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
מי לנו אוהב ישראל גדול מהרב קוק, שכתב כל כך הרבה על סגולת ישראל ובמיוחד באיגרת תקנ"ה המפורסמת, ובכל זאת הוא עצמו כתב באותה איגרת: "והשם יתברך יודע שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש שכוח סגולי גדול מונח בפנימיותם... ונשמות כאלו, אם יזדקק לקרב אותם מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת עין לדעת לחלק בין הצד הפנימי שבהם, ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם... הוא יכול להתקלקל הרבה ח"ו, וללמוד ממעשיהם ולהידבק בצד הרע שבהם, והוא מחוייב להתרחק מהם".
התורה מלמדת אותנו שעם ישראל בכללותו הוא קדוש בפנימיותו, שהאחדות בעם ישראל חשובה מאוד ושצריך להיזהר לא לקטרג על הדור. אבל מצד שני בוודאי שאין בכוונת התורה שנשלים עם הרשעה ונאמר: "זה מה שיש, וזה העם שלנו", ולכן התורה מחלקת חלוקה ברורה בין רשעים ספציפיים שצריך להוציא אותם מחוץ לגדר, לבין מצב הדור בכללותו, שצריך ללמד עליו זכות ולקרב אותו בעבותות אהבה.
התורה שבכתב, הנביאים והכתובים מלאים בחלוקה ברורה בין צדיקים לרשעים, ובחיוב של הצדיקים לשנוא את הרשעים ולא רק את הרשעה, ולראות בהם סכנה לעם ישראל ולכלל האנושות. די אם נצטט מעט מן המעט מהפסוקים העוסקים בכך: "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשך חיקך או רעך... [לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו]" (דברים י"ג ז'-ט')* "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלוקינו... והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבו ילך... לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים, והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל]" (דברים כ"ט י"ז-כ').
וכך כתב הרב קוק בפסקה ב"שמונה קבצים": "שנאת הרשעה כשהיא עמוקה וגדולה, צריכה לבוא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים. רק אחר כך היא מתמתקת על ידי כוח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על ניקיונה האצילי, שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה... [כי חסרון השנאה אל הרשעים - יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה]". כלומר, מי שמיד מתחיל עם שנאת הרשעה ומדלג על שנאת הרשעים, עלול להיפגם בעצמו ולהיות מושפע מהם, וכך כתב הרב קוק ב"אורות הקודש" חלק ג, עמוד של"ד "מי שחסר לו החוש של שנאת הרשעים, יוכולו התכונות, המעשים והדעות הרעות להידבק בו ולפוגמו... וראוי לאחוז במידה ידועה (כלומר, מידה מסויימת, שאינה גדולה בדרך כלל אבל גם אין לבטלה לגמרי) של גבורה, שהיא מכרת בשנאה פנימית לרשעים גדולים, מרימייד בתורה".
חשוב להדגיש שוב, שודאי הדרך המרכזית היא להרבות בטוב, ובמיוחד בדורינו, שרובם המוחלט של האנשים שאינם שומרי תורה ומצוות הם בבחינת "תינוקות שנשבו". אולם, לצערנו יש גם יוצאי דופן, ובברכת "למינים ולמלשינים אל תהי תקווה" אנחנו מתפללים שהם יאבדו מהעולם "ובאבוד רשעים רינה". אין צורך להתכוון לאנשים מסוימים, אבל צריך להתכוון באופן כללי על אנשים אשר נמצאים במדרגה הזו.
כל טוב,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם