שאלה
שלום,
אני בן 30 נשוי , אדם מאמין, מסורתי , מתפלל מדי פעם, מניח תפילין מדי פעם, בדר"כ הולך לבית כנסת בשבתות.
קשה לי לתאר את הרגשתי. קשה לי להבין למה כדי לעבוד את הקב"ה בשלמות צריך להתפלל שלוש פעמים ביום, לחזור ולומר 1001 דברי שבח והלל לבורא עולם. בברכת המזון, בברכות שונות במהלך היום, על האוכל, ביציאה מהשירותים, או אפילו אם שמעתי רעם או ראיתי ברק. אני מרגיש שזה חונק. כאילו אתה קם בבוקר, וכל מה שיש לך לעשות במהלך היום זה רק להלל את הקב"ה. כמה אפשר? למה לא מספיק להתפלל תפילה אחת בשבוע? או ברכת המזון פעם בשבוע? קשה לי את ההרגשה הזו שאני מרגיש שכדי להיות אדם טוב ויהודי טוב אני צריך רק כל הזמן לרצות (ר בקמץ) את מישהו. הרגשה לא נעימה.
אשמח לתגובתכם.
תשובה
שלום לך אחי היקר!
צר לי שאתה מלא בתחושות קשות כאלה, אך לדעתי הן נובעות ממבט קודר במקצת על היהדות. על כן, אני רוצה להציע לך פרספקטיבה שונה ממה שתיארת.
א. אהבה ויראה
בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים את הפיוט הבא: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ
וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ".
יש כאן התייחסות לשני צדדים בקשר שלנו עם הקב"ה. ישנו צד של עבדים. העבד הוא כפוף לרבו, מנסה לרצות ולפייס אותו ובכלליות קשור לאדון בקשר של יראה ופחד.
לעומת זאת ישנו צד של בנים ואב. הבן מרגיש חופשי יותר, הוא יודע שגם כאשר הוא לא מתנהג כשורה, אביו עוד אוהב אותו. יסוד הקשר ביניהם הוא אהבה גדולה.
לפני הכל חשוב לי לציין שאין לזלזל בקשר של יראה. חשוב לדעת לשים גבולות ביננו ובין העבירות והדרך לעשות זאת היא על ידי יראה, משמעת עצמית וביקורת.
אולם, הקשר העליון יותר, והרצוי יותר הוא כמובן קשר הנובע מתוך אהבה. קשר מגיע מתוך ההבנה העמוקה שדרך התורה והקשר לקב"ה הם האמת, ושמתוך הקשר הזה אנו נתמלא רק באור וטוב.
הקשר של אהבה בעצם נותן לנו את היכולת לעמוד מול הבורא בלי לנסות ´להצדטק´ כל הזמן. במקום לראות את התפילה כריצוי אינסופי וכבקשת מחילה שלא נגמרת, אפשר לראות אותה כהזדמנות לקשר ולדבקות. הבן האוהב רוצה לדבר עם אביו ולהדבק בו. במקום לראות בתפילה מעמסה והתרפסות, נסה לחוות אותה כדיבור ישיר עם ה´, כפנייה ישירה לאלוקים שאוהב אותך ומחכה לשמוע את קולך. אחרי יום ארוך של עבודה, אתה יכול לקחת קצת זמן לחשוב על הדברים הגדולים והחשובים בחיים: המשפחה, הבריאות, פרנסה, גאולה, צדק בעולם, ובכלל הקשר עם ה´!!!
במהלך הדורות היו זרמים שונים ביהדות שהדגישו צדדים שונים בקשר לה´. החסידים הדגישו את חשיבות האהבה והשמחה בקשר עם הבורא. אני חושב שכדאי לך לפנות לכיוון כזה ולנסות להעמיק בלימוד של חסידות היות והנפש שלך אינה מתאימה ל´כבדות´ בקשר עם ה´.
ב. קשר מתמשך
הנקודה שנייה שעלתה מדבריך היא ריבוי הברכות והתפילות.
גם כאן, ניתן לראות זאת חלילה כצורך כפייתי לפייס את האל הזועם בכל מקום ועל כל צעד ושעל....
לחילופין, אפשר לראות בברכות השונות רצון לקשר את הקב"ה לכל רגע ורגע מחיינו. אם אנו באמת מאמינים שכל מה שמתרחש בחיינו מגיע ממנו, ושאנו אכן יצירי כפיו וברואיו, אך טבעי הדבר שנרצה לקשור את עצמנו עמו באהבה גדולה ונזכירו על שפתינו בכל עת.
ישנם המפרשים את המילה "ברוך" בתור הברכה. כמו צמח שמבריכים את ענפיו לתוך האדמה, כך אנו מנסים להבריך את השכינה לעבר העולם שלנו על ידי הברכה.
במהלך הדורות חכמים קבעו ברכות רבות ושונות. אם הברכות רק באות לפייס את האלוהים המפחיד, מדוע הוסיפו ברכות חדשות ולא הסתפקו בקיימות?
התשובה היא שהוספת הברכות באה מתוך רצון לקשר עם הבורא, מתוך רצון להפוך את הקשר הזה לכמה שיותר רלוונטי ועדכני לדור המסויים הזה.
ג. נוסח מאחד
מעבר לכך ישנה גם תשובה היסטורית.
בימי קדם, כשהיה בית המקדש קיים, התפילות היו אישיות, ובכל זמן שהאדם חש צורך, היה מתפלל. התפילות הספונטניות תוקנו עוד מהאבות. אברהם תיקן שחרית, יצחק מנחה ויעקב ערבית.
לאחר חורבן המקדש השני, עמדו אנשי כנסת הגדולה, שהיו חכמים עצומים ונביאים, וראו שאם לא יתקנו נוסח קבוע לתפילה - הרי שהקשר בין ישראל לאביהם שבשמים, שעד היום התבצע באמצעות הקרבנות, יאבד.
על כן תיקנו את סדר התפילות המוכרות לנו וכן את הברכות. נוסח חובר על ידי אחרוני הנביאים והחכמים של עם ישראל. טמונים בו סודות גדולים וכוונות גדולות בכל מילה ומילה. הנוסח גם חובר מתוך רוח הקודש כך שיהיה רלוונטי בכל דור ודור, לכן התפילה נשמרה במתכונת דומה במשך זמן רב כל כך. אמנם עם הזמן נוספו קטעים לתפילה ונוצרו שינויים מינוריים בקהילות השונות בתפוצות, אך עיקר התפילה הוא שווה בכל קהילות ישראל.
התפילות מאז החורבן באות כנגד הקרבנות. כך מסכמת הגמרא בברכות דף כו עמוד ב - "אמר לך רבי יוסי בר´ חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות..." כלומר במקור התפילות באו מהאבות, אך הן היו בעיקר ספונטניות, ובאו חכמים ותיקנו תפילות קבועות כנגד הקרבנות.
על כן, ישנה חשיבות עליונה בקביעות של תפילה משום שכך נשמר הקשר הקציף עם ה´ יתברך ואנו מצליחים לשמור על פוקוס רוחני בחיים החומריים הסוערים מסביבנו.
(דוגמא נוספת לצורך במיסוד הקשר עם ה´ אנו מוצאים בתקנה לקרוא בתורה - "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים – דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, (ישעיהו נה) כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים ביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, קורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי מפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג´ ימים בלא תורה!..." - גמרא בבא קמא פב עמוד ב)
אם כן, על מנת לשמור על רעננות וחיות רוחנית, קשר עם ה´ ועם תורתו נוצרו התפילות שאנו מכירים.
ד. סיכום
כמה טיפים:
1. חשוב להביט על התפילה כהזדמנות למפגש עם ה´, ולא כהקרבת מנחה לאל שישרוף אותך בהבל פיו אם תסרב להיכנע לו.
2. קח ספר טוב שמפרש את הפילות, ונסה למצוא את עומק הקשר המופיע בכל מילה ומילה. אני בטוח שתמצא שם הרבה יותר ממה שציפית...
3. נסה לחדש לעצמך תפילה אישית של פנייה ישירה וכנה לה´. אתה יכול להוסיף אותה בסוף תפילת שמונה עשרה לפני המילים "יהיו לרצון אמרי פי, והגיון ליבי לפניך". דווקא תפילה אישית היא סוג של חזרה למקורות, לתקופה בה כל אחד חיבר תפילה פרטית משלו כדי להתקשר עם הקב"ה, וזאת, בנוסף לקרבנות המוקרבים עבור הציבור כולו (מה שהיום מתבטא בתפילה המתוקנת שכולם מתפללים).
אני מקווה שהדברים עזרו לפזר קצת את התחושות הללו שטורדות אותך.
כל טוב,
יהודה.
אם יש לך הערות או שאלות נוספות, אשמח לנסות לעזור ככל יכולתי!
judajo842@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם