שאלה
לרב, שלום וברכה.
אני נער בן 17 ולומד בישיבה תיכונית.
בעיה שמושרשת אצלי המון זמן היא חוסר הטעם יותר לגבי תפילה והנחת תפילין.
אם פספסתי הנחת תפילין זה לא יזיז לי ואם אני לא מתפלל זה לא אכפת לי.
וכשאני מתפלל אני מוצא את עצמי מוסח על ידי כל דבר אפשרי, אפילו דברים שבדיעבד הם חסרי משמעות.
מה שאני שואל זה: למה אני מתפלל, מה היא משמעות התפילה, ואיך אני יכול לגלות יותר אכפתיות כלפי התפילה.
תודה מראש
אורי.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח.
את הצעד הראשון כבר עשית - אתה מודע לכך. אתה מודע לכך שאפשר להיות טכנית בתפילה ולא להתפלל כלל וכלל, ואתה מודע לכך שזה גם מוביל לכך שלא מתפללים.
ועכשיו צריך להתחיל עבודה גדולה - עבודת התפילה, שלא לחינם היא נקראת עבודה.
אני מציע לך את ספר האימונים "תכון תפילתי" (https://goo.gl/VhD7iM). זהו ספר שהוא תרגילים לתפילה, לכינון התפילה ולכיוונה.
שכן, התפילה היא אחד הצינורות העיקריים שבהם אנו מביאים את עצמנו לקשר עם הקב"ה, ונפגשים עימו מלמטה למעלה. זו הזדמנות עצומה לקיום חיי האמונה, ההתקשרות, הדבקות בקב"ה, וחבל להחמיץ אותה.
ואם תרצה לדון בנקודות מסוימות - בשמחה.