ללא נושא

שלום וברכה!

רק בתנאי שהדבר עושה לך בעיה פסיכולוגית של ממש, אז ניתן להתיר, בלי זה אין היתר.

אינני מכיר שוני בהלכה בין גרושה שיש לה ילדים לבין גרושה שאין לה ילדים. גם אין חילוק כזה בסוגיות וגם מסברא לא נראה לחלק.

הרי כיסוי ראש הוא הלכה וכמו כל הלכה יש לקיימה. הרי לא נאמר (ואני מקצין בכוונה כדי לחדד את הנקודה) שבת עושה לי ממש רע, אז בוא לא נשמור אותו. לא לאכול חמץ בפסח עושה לי רע, אני לא יכול בלי פיתה עם חומוס, אז בוא לא נאכל חמץ בפסח. הרי אמרו חז"ל שלא לבדוק מה הן שכרן של מצוות והן הפסדן, אלא לקיים קלה כחמורה. הדין מחייב את האישה לאחר שהיא היית אשת איש (גם רק התקדשה ולא נשא) בכיסוי ראש ועלינו לקיים את הדין. ברם כיסוי ראש לגרושה או לאלמנה הוא דין דרבנן (אין זה אומר שבגלל זה יש לזלזל בו), וזו הסיבה שניתן להקל בו במצבי קיצון (כפי שפירטתי למעלה), אע"פ שאינם פיקוח נפש.

נכון שגירושין זה דבר טרוומתי, במיוחד בנסיבות כמו שלך, אך אני מאמין שתוכלי למצוא כוחות נפש כדי להתגבר על כך גם אם לא תורידי את הכיסוי ראש. אם תחשבי שכיסוי ראש לא שייך לבעלך הקודם, אלא מדובר ברצונו של הקב"ה שתקשיבי לחכמיו ואת מתוך יראת שמים מקיימת דבריו ולא בגלל קשר לגבר כזה או אחר, אז יהא לך יותר קל.

בברכה,

חיים דב בריסק