ללא נושא

על פי מה שכתב הרמח"ל, ניתן להסביר כך:
התורה לא ניתנה לאדם הראושן, כיון שיש ציפיה שהאדם יגיע לכל התובנות החינוכיות מעצמו, אבל הדורות קלקלו והגיעו עד "כי מלאה הארץ חמס" והיה צורך למחות את העולם מעל פני האדמה. אח"כ היה נסיון נוסף, ובאמת כעבור עשרה דורות נוספים אברהם אבינו חשף את האמונה בא-ל אחד. זה היה חידוש עצום, אז, ולנו הוא נשמע פשוט מעין כמוהו. מכאן החלה תקופה חדשה אבל עדיין לא כולם הצליחו להתמיד בענין הרוחני, אלא אברהם יצחק ויעקב (לא עשיו וישמעאל)ולכן היה צורך לתת את התורה לממשיכיהם, לא כהוראות הפעלה, אלא כגילוי הרמזים (המצוות) לחשיפת הצד הרוחני של החיים. (ערכים, מוסר, צדק ועוד..)
כלומר- אכן הפוטנציאל קיים בכל האנושות אבל רק עם ישראל הגיע ליכולת לקלוט ולהתחבר לתכנים של התורה.

הסברו של המהר"ל שונה - לדבריו עם ישראל הוא היחיד שמטבעו מתאים לתורה. יש שוני עצום בין עם ישראל לאומות העולם, לא בצד החומרי אלא ברוחני, ורק לעם ישראל מתאימה התורה. יכול גר בודד להצטרף אל עם ישראל ואז גם לו התורה תתאים, אבל בקבוצות ובודאי לא כעמים.

אין כאן מחלוקת אלא ראיית פנים שונות של הענין, ויש בודאי עוד פנים נוספות להאיר ו8להבין , אבל העיקר הוא שהקב"ה בחר לתת דוקא לעם ישראל - אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו , ברוך אתה ד' נותן התורה.