שאלה
יש לי חבר כבר 5 שנים. אני בת 19 בשירות לאומי והוא בן 21 וחצי סיים צבא ולומד בישיבה. במהלך הקשר שלנו חזרנו והדגשנו שהקשר שלנו הוא למטרת חתונה. בתחילת השנה דיברנו על כך שבעז"ה נתארס בסביבות ניסן ונתחתן בעז"ה באלול. בזמן האחרון כשדיברנו על הנושא הזה קצת יותר ברצינות עלו לי כל מיני תהיות:
א. בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש שיעמום בקשר, או כשיש לנו כל מיני מקרים לא נעימים או אי הבנות, אני מרגישה שנמאס לי מהקשר. חשבנו שאולי זה קורה בגלל שהקשר כ"כ נמתח. האם זה שנמאס לי מעיד על חיסרון מסוים בקשר?
ב. אנחנו מתנהגים כמעט כמו זוג נשוי למרות שאנחנו שומרים על גדרי הצניעות, אנחנו מדברים אחד עם השני, נפגשים, מבלים, קונים, מתייעצים, אוכלים וכו’. אז למה בכלל צריך להתחתן? מה בדיוק ההבדל?
ג. איך אני אדע בבירור שאני מוכנה לחיי נישואין? מה בדיוק המחויבות?
ד. במשך גיל הבניה שלנו היינו חברים, לכן לא בנינו את עצמנו בצורה נכונה, איך אפשר לתקן את זה?
תודה רבה!
תשובה
שלום
א-זה טיבעי שיש עליות ומורדות, זה קורה אף לאחר נישואין, ולכן הכלל הניצחי הוא, שזוגיות מוצלחת, נקנית, באין סוף עבודה ועוד עבודה, ועוד...
ב- המטרה של חיי נישואין זה והיו לבשר אחד, ומפרש רש"י, הילדים שנוצרים הם בשר אחד של ההורים, לכן המטרה היא -משפחה.
ג-רוב בני גילך בשלים.
ד- תוך כדי נישואין, בונים את האישיות ובעיקר שיש ילדים, הנתינה היא הבניה הכי גדולה.
ברכה והצלחה