שאלה
שלום,
אבקש לקבל בירור בנושא שמטריד את מנוחתי*
צריך כל אדם לשמוח בחלקו, להסתפק ולהודות ל-ה' ית' על מה שיש לו ולפתח את כישוריו וכישרונותיו שלו.
לצערי הרב, אני בוררת ומחפשת כבר זמן רב בתוך עצמימהו אותו טוב שיש בי ושאיתו אוכל להאיר לרבים, כאשר אפילו כשאני מוצאת זאת, אני עדייין לא שלימה איתו ותמיד מחפשת תכונות נוספות הנמצאות אצל האנשים שסביבי.ז"א, מצד אחד אני מודעת לעצמי וליכולותיי, אך מצד שני אני מבקשת להוסיף תכונות שונות ואולי אף להפטר מכמה נוכחות. מובן לי שהדבר קשור לדימוי עצמי ולמידות עליהן אני מנסה לעבוד,כגון: קנאה, צרות-עין וכד'. שאיפתי לעוד, להכי טוב שאפשר גורמת לי לחוסר נחת, חוסר שקט, חוסר שמחה וחוסר שלימות. ברור לי שההגעה לאיזון הפנימי דורשת דרך ותהליך מתמשכים, אך רציתי לברר מעל הכל, כיצד אוכל להפריד את העיקר מהטפל? איך אדע אלו הן תכונות שטוב ש"ארדוף" אחריהן ואאמץ אותן ואלו תכונות לא מתאימות לי. (-זהו דבר שאני אמורה לדעת לפי האופי שלי אך קשה לי לעשות את ההבחנה הזו).
כיצד אוכל ללמוד ולהשלים עם כך שכל אחד מאיתנו הינו חלק ממשהו?כיצד אוכל לנסות ולהגיע לידי השלמה אמיתית ולחיות באהבה ובשלום עם עצמי, הזולת והקב"ה?
תודה מקר לב! תברוכו!
תשובה
שלום
התפילה בכוחה לחולל פלאים. כוונתי שכאשר מתפללים ומדקדקים בלשון התפילה רואים כי היא כתובה בלשון רבים, בתפילה אינך מבקשת על עצמך אלא על כלל ישראל.
דעת הגר"א שעיקר התפילה היא על הרבים.
מתוך חיבור לתפילה , נתחבר לתחושת הענוה, האומרת אני פרט במערכת גדולה, אמנם יש חסרונות לפרטים, אבל כגוף גדול יש כאן שלימות נפלאה.
הרגילי את עצמך לראות כל אדם וגם את עצמך כאבן בגדר, כאות מן הספר, כחלק מדבר גדול ורב, שהיא הבריאה כולה.
ברכה והצלחה