שאלה
שלום,
לאחרונה בלימוד תורה כללי בין לימוד הלכות ללמוד אמונה וכו' אני מרגיש כאילו כל התורה עברה מעין "שיפוץ" במהלך הזמן לדוגמא בלימוד גמרא עולה קושי שתוספות מפרש אותו בשתי אופנים שונים שיש בינהם נפקא מינה לדוגמא יותר מוחשית ישנה השאלה האם צריך ללמוד תורה משמחה ותשובה שלומדים רק מתוך שמחה ומכאן קשה שהרי נאמר "שפתותיך שושנים מור עובר" שמפה לומדים תורה ברצינות תירוץ אחד שהרב מלמד בשמחה והתלמיד ביראה תירוץ שני שתחילת הלימוד תהיה בפתיחות הלב משמחה והלימוד לעצמו מיראה בין הרב ובין התלמיד שתי התירוצים הם בעלי הבדל משמעותי אז או שככה או שככה איך אפשר להתנהל בשתי מסילות שלא נפגשות אף פעם? כאילו אין תורה ממשה שכן אילו כך היה לנו מסיה אחת ולא שתי גישות שונות?
תשובה
שלום
לימוד תורה צריך להיות במאמץ ומתוך עמל, אך סך כל ההרגשה אמורה להיות של התעלות וחיבור ללימוד.
ברכה והצלחה