שאלה
שלום וברכה,
שמי דנית ורציתי לשאול שאלה שהיני מאמינה שתסדר לי את קו המחשבה לגבי שמירת נגיעה.
בבית ספרי לרוב עוסקים ומסתובבים סביב נושא הנגיעה והצניעות, והרי שזאת בשל היותו דתי. את המישור ההלכתי שבעניין איסור נגיעה הוסבר לי שהרי איסור נגיעה נובע מחשש שהאדם יגרר לאיסורים נוספים ובעיקר החשש שקרבה עלולה להביא לגילוי עריות.
אשמח אם תאמר ותסביר לי גם את המישור ההגיוני הנתפס בשכל הישר של האדם בנושא זה.
תשובה
שלום וברכה!
לא כ"כ הבנתי מה לא הגיוני בהסבר שהביאו לך? האם אינך יודעת שמתוך נגיעה של חיבה, אט אט נגררים אחר חיבוק, נשיקה והדרך הלאה לאיסור חמור סלולה. קשה לאדם להתגבר על יצרו כאשר הוא נותן לו להשתחרר ואפילו במקצת.
מלבד זו הסיבה העיקרית לאיסור נגיעה (נגיעה שיש בה הנאה וביטוי של חיבה) היא ציווי של הקב"ה. לשיטת הרמב"ם המקובלת להלכה איסור נגיעה הינו איסור חמור מן התורה שהוא קרבה לעריות. לפי רמב"ם מדובר באיסור בדרגת חומרה של יהרג ואל יעבור. ברם, נגיעה שאין בה חיבה כלל ואין כל הנאה אסורה מדברי חכמים. אך צריך לזכור שמי שעובר על ציווי חכמים עובר על שני איסורים מהתורה - אחד עשה "אשר יורך", והשני לא תעשה "לא תסור".
בברכה,
חיים בריסק