שאלה
כבוד הרב שלום אני מדריכה במסגרת של שירות לאומי בבית נוער לילדים בסיכון ז"א ילדים שבאים אלינו אחרי בי"ס ונישארים אצלינו עד הלילה וחוזרים לביתם רק לישון הקבוצה שלי הם גילאים של כיתות ו'-ז' השאלה שלי היא בנוגע לשמירת נגיעה מאז ומתמיד שמרתי נגיעה אבל עם הילדים האלה אני מרגישה שאני לא מסוגלת כיון שלילדים האלה גם כך אין אף אחד שנותן חום ואהבה ולכן הם באים אלינו לקבל את זה והם חייבים כל תחילת יום את החיבוק והנשיקה הזאת ובמשך כל היום שעושים למישהו שיחה או משהו כזה תמיד אנחנו נוגעים בהם אני מרגישה כלפיהם שהם ילדים שלי שאין מצב שאני לא אצליח לגעת בהם ולמרות זא יש לי ילדים שעברו בר מצוה או כיתה ו' שהם כבר גדולים שלפי ההלכה אסור לי לגעת בהם רציתי לשאול את הרב אם יש איזו שהיא הקלה בנושא או דרך לכוון אותי מה לעשות כי אני מרגישה ממש בבעיה (המקום עצמו אינו דתי לכן אין להם הבנה כל שהיא בנושא) אשמח לקבל תשובה תודה רבה מראש!
תשובה
שלום
אני סבור שאפשר להעניק הרבה חום ע"י שימוש במילים מסוימות, ע"י הקשבה או פתקים וכן בהכנת מאכלים
אני מכיר הרבה משפחות שהאהבה לילדים לא באה לביטוי במגע ועדיין יש שם אוירה של הקשבה ובית חם
מאידך מגע עם ילד מתבגר עלולה להתפרש אצלו באופן שונה ממה שנראה ותסחוף אותו לכיוונים שלא התכוונת
ברכה והצלחה