ללא נושא

ישנו סיפור ידוע שמופיע במדרש ובגמרא על אליהו הנביא,
"מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ונכנס לבית עולמו(מת) בחצי ימיו,ונעשית אשתו כשוטה והיתה מחזרת על פתחי חבירי בעלה ,ואמרה להם רבותי, בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה, מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם שהשיב לה כלום דבר. פעם אחת הייתי מהלך בשוק ונכנסתי לחצרה, באתה וישבה כנגדי והיתה בוכה, אמרתי לה בתי מפני מה את בוכה? אמרה לי רבי, בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו! אמרתי לה בתי, בשעת נדותיך מהו אצלך? אמרה לי רבי, ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי! ואחר כל אותן הימים שראיתי בהן דם, ישבתי שבעה נקיים שלא אבוא לידי ספק...באותן הימים לבנים (נקיים) מהו אצלך? שמא הבאת לו את הסכין שבידך ונגע בו אפילו באצבע הקטנה? אמרה לי רבי, חיי ראשך, רחצתי לו את רגליו וסכתי לו את השמן וישנתי אני עמו במטה אחת אני בבגדי והוא בבגדיו, אבל לא הסיח דעתו לדבר אחר. אמרתי לה ברוך המקום שהרגו, שאין לפניו משוא פנים שכן כתוב בתורה (ויקרא יח) "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" ! יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברי תיפלות? ת"ל "לא תקרב"! יכול יהא ישן עמה בבגדיה על מטה אחת? ת"ל "לא תקרב"!
ברור שאין שום מקום להקל במגע כלשהו בזמן שאתם אסורים זה על זו.
אבל , אוסיף משהו ואומר, הצורך במגע הוא לא פיזי אלא נפשי, כשם שאת זקוקה למגע נפשי מבעלך, להתייחסות , הערכה וכד' כך גם הוא זקוק לכבוד , ליחס, ול"תמיכה נפשית". במהלך השנים בטופן טבעי , מה שפעםמ הייתם משקיעים רק אחד בשני-ה, היום מתחלק על עוד, ילדים, עבודה, וכד' וההשקעה הזוגית מקבלת פנים אחרות , בדרך כלל יותר מעשיות ופחות רגשיות. לרוב האשה יודעת לומר לבעלה או שהוא יודע לבד ששהיא זקוקה לרגש, אבל הוא לא יאמר ואולי גם לא יחשוב שהוא גם כן זקוק לזה (בצורה שונה כמובן!)
השקעה נכונה בתחום הרגשי שביניכם, בזמן שאתם מותרים וגם בזמן שאתם אסורים , והכ בקדושה ובטהרה, תחזיר בע"ה את המצב לקדמותו ולרעננותו, והצורך שאת מדברת עליו ילך וייעלם.
את לא צריכה להראות לו את התשובה, את צריכה להראות לו שאת יודעת אותה.
בהצלחה.