לימוד תורה לנשים: מצווה או בעיה?

עדן יקרה שלום.

ראשית, תודה שפנית אלינו, מקווה שהדברים יתנו לך מענה בע"ה. אני שומעת מהדברים שלך שאת ממש עמלה ובונה את העולם הפנימי הרוחני שלך, מעריכה מאד את תשומת הלב, את ההשקעה בו, ואת הרצון לגדול ולגדול, בדיוק ובהקשבה לרצון האלוקי.

בהחלט שאלתך פוגשת הרבה בנות שעומדות אל מול המפגש עם התורה. מצד אחד, אנו מסתכלות על התורה של העבר, על אמירות מעין אילו של חז"ל – ומנגד הצורך הפנימי שלנו בלימוד, העמקה ומפגש עם ריבונו של עולם, נוכח ומשמעותי. לכאורה הדברים בהחלט סותרים.

נתמקד במשפט הראשון – "כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תפלות":

לעיתים, כשאנו נפגשים עם אמירות של חז"ל אנו מפרשים את הביטויים בהם הם השתמשו בעבר עפ"י שפתנו שלנו ומתרגמים את פירוש המילה לפירושה בימנו. אני חושבת שעל מנת להבין לעומק את המשפט הזה חשוב שנכנס רגע לשפה ולהגדרות בתקופתם של חכמנו זיכרונם לברכה :

תפלות = תפל

חיפשתי במילון את פירוש המילה, נכתב שם כי תפל פירושו "מְחֻסַּר מֶלַח אוֹ תַּבְלִינִים, נְטוּל טַעַם, שֶׁאֵינוֹ נָעִים לַחֵךְ". המילה תפל מבטאת מצבים בהם הדבר שנותן את הטעם, את המשמעות, חסר. לכן למשל מאכל בלי תבלינים או מלח מוגדר כך. יש בו הכל, אך חסר לו הטעם. בהתאם לכך, כל דבר שאינו קריטי לאדם, תפל עבורו. כך למשל, היכולת לעמוד על הראש – היא יכולת שהאדם מסוגל לה, היא לא יכולת שלילית או פוגעת, אך תפלה, חסרת טעם ולא משמעותית לאדם, משום שהיא לא נצרכת לו כדי לחיות, להתקיים ולהתפתח. בנוסף, המושג 'תורה' שמוגדר במשפט הנ"ל מבטא את התורה של ימי חז"ל, ופונה אל האיש ("כל המלמד..") הכוונה לש"ס ופוסקים.

אם נחבר את שתי האמירות הללו, יתכן כי הבנתו הראשונה תתחדש מעט: כל המלמד את בתו תורה - תורה אשר לא שייכת אליה, תורה של אנשים ולא של נשים. כאילו מלמדה תפלות – מלמדה משהו שתפל לה, שחסר את העיקר, שחסר את החיות שמתאימה לה.

מה הכוונה בפועל?

כשם שיש הפרדה בין גוף האיש לבין גופה של האיש, כך ישנו הבדל בין נפשו של האיש לנפשה של אישה. וממילא גם התורה אשר מיועדת לכל אחד מהמינים שונה ומדויקת לו, לכוחותיו ולעבודתו בעולם הזה. אפרט מעט על הלימוד הנשי, אך הדברים דורשים בירור ולמידה מעמיקה בהרבה.

האישה, אשר נבראה מצלמו של האיש ולא מהאדמה, כמוהו – מטבעה, היא קרובה יותר לקב"ה. לכן המפגש עם התורה עניינו לגלות לה למה היא שייכת, כמה היא גדולה. ככל שהיא תתחבר יותר לעצמה, תהיה יותר קשובה פנימה, תאמין בכוחות שלה, ממילא עבודת ה' שלה תגדל ותתרחב. לכן לימוד התורה הגברי, שהוא שכלי מאד, תפל לה – כי הוא פשוט לא הנקודה שלה. לכן הוא גם עלול להביא אותה למצב של ערמומיות כמו שכתבת. להיות ערמומי זה לא להיות ישר, לא להיות כנה. ככל שאדם יותר מדויק עם עצמו, הוא ישר יותר וממילא ומשתמש בכלי החיים שנכונים לו ושייכים אליו.

אם כך בוודאי שעל האישה ללמוד תורה! ויותר מכך – ישנן מצוות שהן דווקא מיוחדות ומייחדות אותנו הנשים (שגם בהן שווה להעמיק????) אך עלינו ללמוד תורה אשר מדויקת לטבע הפנימי שלנו, מגלה את הטוב שבנו, וגורמת לה להאמין בו-בנו ומתוך חיבור פנימה להמשיך ולגדול.

מצרפת לך קישור לאתר שיכול להוסיף עוד רובד לדברים. ובכלל, יש היום ב"ה אינספור מדרשות לנשים, שמלמדות תורה נשית בגדלות בחיבור ובשמחה. ממליצה לך!

בהצלחה גדולה בתהליכים הפנימיים החשובים האלה ובגדילה.

הרבה ברכה ואור!

טליה.

https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99/