כיבוד הורים

שלום כבוד הרב,

אני בת 21 ולאחרונה (לפני כ4 חודשים) חזרתי לגור בבית לאחר שירות צבאי בבסיס סגור ולאחר שנת מדרשה מלאה מחוץ לבית.

העניין הוא כזה - הקשר ביני לבין אבי מדרדר המון. אנחנו מתווכחים המון ויש בינינו הרבה חוסר הסכמה על דברים הפעוטים ביותר וגם המשמעותיים ביותר.

חשבתי שמכיוון שחזרתי לגור בבית רק לאחרונה, נדרשת הסתגלות שלי לחיים בבית והוויכוחים יפחתו. אבל לא כך המצב לצערי. אני מגלה המון פעמים כמה יש בינינו שוני בהסתכלות הכללית על המציאות וגם בכל סיטואציה בפרט.

עם הזמן לצערי, לא הצלחתי שלא לפתח כלפיו רגשות טינה עזים מאוד.

התחלתי לפתח כלפיו שיפוטיות מאוד גדולה.

סליחה שאני אומרת את זה בצורה כזו בוטה - אבל אני חושבת שאבא שלי הוא אדם מאוד קשה. נוטר טינה, בעל אגו מאוד גדול, בעל מזג חם, שיפוטי ובעל המון דעות קדומות.

.....

החיים של ההורים שלי לא פשוטים בכלל ועל כן זה השפיע רבות על אבא שלי ועל מי שהוא היום וגם על תפיסותיו כלפי אנשים מסוימים וכלפי נושאים אחרים.

בכל אופן, יוצא כמה וכמה פעמים ביקשתי ממנו עזרה מינימלית ביותר בכל מיני סיטואציות והמון פעמים הוא סירב לעזור. חלק מהפעמים הוא הסכים אבל הרבה מהם הוא סירב. ולדעתי (ומין הסתם שאני לא אובייקטיבית) הוא סירב משום עצלנותו. אין לי תלונות כלפי העובדה שהוא מסרב לעזור לי בדבר מסוים. יש לי תלונות כלפי העובדה שהוא תמיד חושב על עצמו, תמיד מהי טובתו האישית בדבר, מה האינטרס שלו בדבר, האם יש לו אנרגיה מינימלית להשקיע בדבר הזה וכו'.

דבר נוסף, כסף. לאבא שלי יש חשיבות עצומה לכסף. ותמיד תמיד ראיתי את זה מאז שאני קטנה. אני נתקלת בזה בכל סיטואציה, בין משמעותית ובין שלא.

וחשוב לי להדגיש, שתמיד תמיד בכל סיטואציה שמרגיזה אותי באינטראקציה עם באבא שלי, תמיד מרגיז אותי הדבר היותר עמוק - התכונה השלילית שמאפיינת אותו שמתבטאת בסיטואציה, תפיסת העולם שגורמת לו להגיד את מה שהוא אומר וכו'.

כל זה הוביל אותי למצב שפשוט כבר אין לי כוח לחיות עם אבא שלי באותו בית. אני פשוט כ"כ כועסת ! ומשום כיבוד הורים אני לא יכולה להגיד לו את מה שאני באמת חושבת אלא נאלצת לכעוס, לשתוק וללכת לחדר.

במדרשה למדתי על עניין שדיבר עליו הבעש"ט – "שמץ מינהו". הקב"ה מציב בפניך סיטואציה מכעיסה על מנת שתראה בה איך אתה נדרש לתקן את עצמך. (נדמה לי שקוראים לזה "עין הבדולח" במובן העמוק יותר).

ולכן אני כל הזמן מנסה לראות איפה הקב"ה מנסה לתקן אותי בכל סיטואציה עם אבא שלי אבל כבר נמאס לי לנסות להסתכל על המציאות בצורה הזו. אני פשוט מתוסכלת !

מה אני יכולה לעשות?

תודה רבה על תשומת הלב לשאלה שלי.

יום טוב.

תוכן התשובה:

שלום וברכה

אני מבקש להיות שותף איתך במכתבך הכואב.

מצוות כיבוד אב ואם היא מהיסודיות הגדולות שיש. בד בבד, היא לא מעניקה להורים שליטה על חיי ילדיהם, והיא לא מחייבת את הילדים לסבול מעריצות או מיחס לא הוגן של ההורים. אמנם, יש סיפורים בחז"ל על גדולי החכמים שהלכו רחוק מאוד במצווה זו, גם כשזו גרמה להם ביזוי, אולם הדבר תלוי גם ביכולת שלך.

טוב לראות גם שאת יודעת לנתח כנראה נכון את הקשיים שעוברים על אבא שלך, ועל כן את מבינה היטב שאסור לך לבזות אותו. אולם, כאמור, אין את חייבת לקבל את המצב הזה, ואין את חייבת לחיות תחת שלטונו. בנתיים נסי לנווט את דרכך בתוך הבית בלי להיתקל יותר מידי, ובעזרת ד' – כשאת תקימי את ביתך שלך הוא בוודאי ייראה אחרת.

אינני חושב שכוונת הבעש"ט היא שאת תראי את עצמך אשמה במשהו, ושהדבר יתסכל אותך. הדרכתו היא לנצל גם את המצבים האלה כדי לבחון מה זה יכול לחולל בנו עצמנו. לדוגמה, המציאות שאת חיה בה כעת יכולה לחולל בך עצמך רגישות יותר גדולה לזולת, הכרעה כי הכסף לא יהיה דבר החשוב ביותר בחייך, יכולת הקשבה והאזנה, נכונות לעזור וכדו' – כל אותם דברים שאת רואה ונפגעת מהם יכולים להפוך אצלך לא למקור אשמה, אלא לניצול הזדמנות של לימוד, עידון, התקדמות, והפיכת עצמך למכילה יותר. אל תראי את זה כגורם מתסכל אלא דווקא כמעודד לנצל את המציאות הכואבת כדי להפוך אותה לטובה יותר ולהמתיק את המציאות.

כל טוב ויישר כוח לך

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול
א בחשון התשעט
,
10 באוקטובר, 2018
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הותקף וקיבל גיבוי מימין. אפנהיימר צילום: פלאש 90. יואב ארי דודקביץ

האזינו: באריאל או בחברון? העימות בין אופנהיימר לאלחנן גרונר

קרא עוד