טקס חינה

שלום לאיתן

מנהג זה כמו מנהגים רבים הוא קדוש וטהור, ויסודו בקודש וטעמו הלכתי והוא מנהג קדום ביותר.
מי שהשמיע לך מה שהשמיע כתב לך דברים בטלים ומכוערים ואן בהם לחלוחית של אמת רק עם ארציות.
ואבאר את דברי.
מנהג יקר זה מושתת על שני יסודות.
הראשון, כאר משלחים כלה מהבית לבית בעלה משלחים בשמחה וגיל, שיהא לך לסימן טוב ברכה והצלחה, ולכן היו עורכים לילה לפני החתונה שמחה וברכה ומזל.
עם מאכלים מיוחדים ועוגות מיוחדות.
השני, היה מנהג נוסף – שראיתיו בילדותי – שהיו נשים לוקחות את האשה הטובלת בלילה לפני חתונתה למקווה, ברחובה של עיר עם שירה וזימרה, בתופים ובמחולות
והיה רב גדול שחשב לבטל את המנהג, עד אשר נודע לו טעמו וחזר בו, שהרי טעם המנהג כדי שלא יקרה מקרה חלילה וחס שמישהי תזלזל בטהרת המשפחה ולא תלך לטבול.
לכן היו עושים את ההליכה הזאת למקווה בפרסום רב ובתהלוכה (אף ששאר טבילות של נשים עושים בצנעה ממש כמובא בהלכות טבילה)
ואחר היו שמחים בטקס החינה, ואפשר ששימת ה"חינה" שהיא מרקחת בשמים חומה על היד היתה גם לשמחה וברכה, וגם כדי לרמוז שעכשיו אין בעיה של חציצה אחר שטבלה.
(אף שלמעשה, חינה על היד אינה מעכבת טבילה כפי שהסברתי בתשובה בפני עצמה)
על כן מנהג זה קדוש, ובספר "נהגו העם" כתב שהיו הולכים לחתן בליל זה ומשמרים אותו וקורים ללילה "ליל מצא אשה" ואנו ממשיכים במנהגים אלה.
ומכל מקום, מה שהיום עורכים מסיבות אלו באולמות בהוצאות יתרות וכפולות אין דעתי נוחה מכך וחבל על הבזבוז.
וכאמור, מנהגנו לעושת זאת בקדושה ובשמחה וברכה וטוב לבב שההורים מברכים את הכלה, ומרן הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א התקין נוסח מיוחד לברך כלה בצאתה מהבית.
ויהי רצון שנזכה לשמור על המנהגים בקדושה ובטהרה.