טהרת המשפחה

שלום נעמה וערב טוב

שאלתך יפה ומאתגרת, ואקווה שאוכל לפתוח פתח להבנת משהו מהמנגנון של ההלכה.

כבר לפני כ1800 שנים היו ששאלו את השאלה שלך. המשנה במסכת נידה, לאחר שהיא מביאה את הכלל של 'תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות', מספרת אודות אירוע שהתרחש בבית מדרשו של רבי עקיבא:
מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו: ראיתי כתם. אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן, וחיתה. אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה רבי עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר - אלא להקל, שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה, דם ולא כתם.

תלמידיו של רבי עקיבא מסתכלים זה בזה באופן המזכיר את נוסח שאלתך. הם תמהים על רבם המקל כל כך, והמתכחש לכאורה למה שהמציאות מראה. תשובתו של רבי עקיבא (ששם לב למבטים שלהם...) חושפת הנחה חשובה שלו ביחס לדיני כתמים - מגמת התורה (וחכמים בפרט) היא להקל בדיני כתמים. אכן הלכות נידה מייצרות מערכת איסורית מורכבת ולעיתים חמורה, אך דיני הכתמים נובעים מרצון להקל על בני הזוג.
ממילא, בכל מה שאפשר להקל, מקלים. כל מה שאפשר למנוע הרחקות נוספות - מונעים.

אוסיף על זה עוד. לעיתים נדמה לנו שרצון ה' הוא להחמיר. כאילו מה שמתנגש כאן הוא רצון ה' (שנחמיר בדיני הכתמים) מול התשוקות האנושיות/ החולשות שלנו. כמדומני שתמונה זו איננה נכונה. רצונו של הקב"ה שבני זוג יהיו מותרים זה לזו וישמחו בחייהם הוא לא פחות חזק מזה שהם יאסרו בגלל דימום מהרחם. כיצד מתמרנים בין שני הרצונות הללו? כאן ישנו תווך מורכב, לעיתים גמיש, שבתוכו נעות ההלכות ונעים פוסקי ההלכה. המנעד כולל הלכות שונות, ביניהן אלו שהזכרת - כגון הסתמכות על ספקות מסויימים, הקפדה על תנאים מחייבים לאסור וכו' וכו'.
הרב עובדיה יוסף משתמש לא פעם בפסיקתו ובהתיחסו לחומרות בדיני הרחקות ונידה באמירה שזו 'חומרה המביאה לידי קולא' - כלומר לעיתים ההחמרה היתרה גורמת לפגיעה בזוגיות או במערכת הטבעית.

ומזווית עמוקה יותר - המחשבה שמה שאוסר ומה שמתיר הוא ה'דם' איננה מדוייקת. מה שאוסר ומה שמתיר זו ההלכה. חכמינו טוענים ש'כלי שני אינו מבשל'. רבי יוסף קארו טוען ב'בית יוסף' שאפילו אם הכלי השני מכיל מים רותחים ממש, עדיין אם נשים בתוכו מאכל כלשהו, לא יהיה בכך משום 'בישול בשבת'. האם זה אומר משהו על המציאות? האם העוף לא בושל? התשובה היא שהאמירה ההלכתית ש'כלי שני אינו מבשל' היא אמירה בהלכות שבת. מבחינה הלכתית אין כאן בישול, ולכן הדבר מותר.
ההלכה היא אופן הסתכלות על המציאות, שפה ומשקפיים שבהם אנחנו בוחרים לראות את העולם סביבנו. ההלכה היא המסגרת שיוצרת עבורנו את מושגי הקדושה והחולין, הטומאה והטהרה, הזמנים והמרחבים.

מקווה שהדברים קצת יותר בהירים.

אשמח לסייע ולענות עוד

כל טוב

אורי

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה