שאלה
שאלתי השבוע את הרב לעניין אישה האם הכלל המרעיבו שבע שייך, והרב ענה משום מה שהוא סבור שגבר כתב את השאלה ובכן אפרט מעט אותה: ישנה גם מציאות שאישה משתוקקת לבעלה בתדירות גבוהה וכן באופנים שהם לא מומלצים כדרגות קדושה עליונות. האם עליה להשתדל לעצור בעד עצמה או לא? ידוע שכאשר אישה לא באה על סיפוקה היא הופכת להיות עצובה יותר ומכונסת יותר ומתוסכלת דבר שפוגע מאוד בשלום בית. נדמה לי שאצל אישה הדבר איננו מביא אותה לידי שובע אלא לידי צער רב. ונוצר לעיתים קונפליקט מאוד גדול בין הצורך האנושי החזק להגיע לסיפוק ורגיעה של היצר לעומת הרצון לחיות חיי קדושה ברמה גבוהה.
ולעניין האופנים השונים- לפעמים רק בהם האישה מגיעה לסיפוק, וויתור עליהם כמוהם כויתור על כל העניין.
מה להעדיף שלום בית ושמחה או קדושה?
ובכלל כיצד ניתן להעדיף האחד ולוותר על השני?
(ואגב, זו שאלה שאיננה רק שלי... רק שזה פחות מצוי ולכן קצת מבייש לשאול אפילו בפורום....)
תשובה
כתבתי בתשובתי, ואני מדגיש שוב, כי מצוות עונה, היא חיוב מינימלי של האיש כלפי אשתו. וכתוב במפורש בהלכה, שהבעל חייב ביחסי אישות עם אשתו, אם היא מראה לו שהיא משתוקקת אליו. זו זכותה של האשה להראות לבעלה שהיא משתוקקת לו. רק הערתי כי ראוי לעשות זאת בעדינות. לגבי הביטוי "אבר קטן יש בו באדם. מרעיבו- שבע. משביעו- רעב." ביטוי נפלא זה של חז"ל מהווה הדרכה לאדם, לגבר, להגיע לדרגות של קדושה. גבר שירבה לספק את יצר המין שלו,יכול להגיע למצב של הסחפות, וכל עולמו יסבוב סביב חיי המין. אשה, גם אם תשתוקק לבעלה, והוא ייענה לה, אין חשש כה גדול כמו אצל הגבר, שתגיע למצב של הסחפות, ומחשבותיה יהיו סביב סיפוק יצר המין. ולכן כתבתי מה שכתבתי, שדבר זה קיים אצל האשה אם כי פחות. אשה המשתוקקת לבעלה, דרגתה הרוחנית איננה נפגעת. ההיפך הוא הנכון. ראי מה כתבו חז"ל על לאה ה"שוכרת" את יעקב... במדרש נאמר "אין תשוקת אשה אלא לבעלה", ואשרי האשה שמשתוקקת לבעלה, ומראה לו זאת. שכרה גדול מאד. לעניין אופנים שונים: הגמרא מספרת כי אשה באה אל רבי, והתלוננה כי בעלה רוצה יחסי אישות באופן שונה מהרגיל. עונה לה רבי, כי התורה התירה זאת לבעל. אם אשה רוצה אופנים שונים, צריכה גם להתחשב ברצון בעלה, ולהגיע איתו להבנה מה כן ומה לא. אבל זה בהחלט בסדר לרצות, וגם לעשות באופנים שונים. אין סתירה בין הקשר הגופני בין האיש לבין אשתו לבין מדרגות של קדושה. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, לא סכים ללמוד עם תלמידיו את מידת ה"פרישות" ב"מסילת ישרים", באמרו כי "פרישות" היא מדרגה ליחידים בלבד, ואלה שהמדרגה לא מתאימה להם, וירצו דווקא ללכת בה- יכשלו, וירדו במדרגתם הרוחנית, ולא יעלו. אני מקווה שתשובתי ענתה על שאלותייך.
מאיר צוקרמן
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם