שאלה
בס"ד
כבוד הרב, שלום!
זה למעלה מחצי שנה שאני בקשר עם מישהי. ברוך ה', הקשר טוב ומשמעותי לשנינו, ונראה שהחתונה באופק (שנינו חשים כך).
בזמן האחרון, החברה הביעה אי-נחת מכך שמעולם לא דיברתי על המשיכה המינית שלי כלפיה. אמנם, אני מקפיד לומר לה באופן תדיר כמה היא יפה בעיניי (מה שנכון) ולהחמיא לה על תסרוקת מוצלחת או בגד חדש, אך אינני מביע באזניה את הרצון שלי בקשר מיני.
החבה אמרה לי שהדבר מאד מפריע לה וגורם לה לחוש שאולי בעצם אני לא מספיק נמשך אליה מבחינה מינית.
אמרתי לה שהרצון קיים גם אם אינני מדבר עליו, אבל היא הסבירה לי שההבעה של משיכה מינית איננה רק הבעה של מסר אינפורמטיבי אלא של מסר רגשי. לא מספיקה לה הידיעה הכללית שהרצון הזה קיים אצלי, אלא היא מעוניינת שאביע את הרגש הזה באופן תדיר, שכל הזמן היא תוכל להרגיש שאכן היא מושכת אותי.
מובן שקיים אצלי רצון שבסופו של דבר, אחרי שנתחתן, הקשר שלי עימה יהפוך גם לקשר גופני ויכלול גם אלמנט מיני.
אך האם נכון לדבר על זה לפני החתונה? ועוד לפני האירוסין?
אני אישית מאמין שהנושא המיני הוא נושא בעל מטען חזק מאד, ולכן עדיף למעט בדיבור עליו. התחושה שלי היא שברגע שאדבר על הרצון הזה בפניה (בשעה ששנינו מבינים שאנו מנועים כעת מלממש אותו), הנושא הטעון והעוצמתי הזה ישתלט לנו על כל השיחות ויהפוך את הקשר להיות חד-מימדי, רדוד ושטחי.
מובו שכאשר נתחתן, העניין המיני יהפוך להיות חלק אינטגרלי מן הקשר, ולכן גם הדיבור עליו יקבל את המקום הראוי לו.
אם כן – מצד אחד אינני רוצה לרדד את הקשר, ומצד שני אני מפחד לגרום לה תחושה שהיא לא מספיק מושכת בעיניי.
אז מה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
הריקוד הזה שאתם נמצאים בו - על מה מדברים, כיצד מדברים, מקומה של השיחה על נושאים שונים וכדו׳ - הוא חלק בלתי נפרד מחיי הזוגיות. הוא לא ייעצר בתחום הזה, ולא בגיל הזה. הוא ימשיך לאורך חייכם כולו, וזו צריכה להיות נקודת המוצא שלכם - זו מהותו של ריקוד הזוגיות.
משיכה מינית היא חלק בלתי נפרד מזוגיות. ממילא, אופי הדיבור על כך - הוא חלק בלתי נפרד מהזוגיות. יש תחושות שונות אצל בני הזוג - הן על המיניות עצמה והן על השיח עליהן - הן כאמור תלוונה אתכם בכל חייכם.
ברגע זה אתם עומדים מול מציאות שבה כל אחד מכם נוטה באופן שונה לשיח על המיניות בשלב הזה. ויש לריקוד הזה צעדים מובנים, כמו גם ייחודיים לכל זוג. המובנים הוא קודם כל בפתיחה להקשבה - הקשב היטב למה שהיא מבקשת; לצורך זה הורד את חומות ההגנה שלך לרגע, ואת מה שאתה חושב - אלה הקשב בפתיחות. אתה עוד לא חייב להגיב. רק לשאול שאלות בירור, העמקה וכדו׳.
ואז תחליפו תפקידים - אתה תדבר את מה שאתה מרגיש - לא כתגובה, לא כהתנצלות, לא כהצעת אלטרנטיבה, אלא לספר את עצמך. וגם היא תשאל ותברר וכדו׳. כך תכירו את עצמכם טוב יותר. ולעולם זה הצעד הראשון של הריקוד הזוגי.
ובדרך כלל זה גם בונה את הצעד השני - של מציאת הפיתרון. הדרך לדבר מידי פעם על כך, ולא לתת לזה להשתלט; לעסוק בהקשרים האלה אבל בשפת דימויים והסתר; לקרוא ביחד אגדות חז״ל שקשורות במיניות ולקיים את השיח על הנושא מתוך קדושה אך בד בבד בלי בריחה ממנו, ועוד כל מיני דרכים שנולדים מתוך הריקוד המשותף.
וכך הדברים אינם זרים, אך אינם פרוצים, ואינם משתלטים, והופכים למהלך של בריאות נפשית מחד גיסא וקדושה וצניעות מאידך גיסא, וכך נבנים הדברים האלה יחד.
ולאחר הנישואין - נפתחים עולמות חדשים ונוספים..
האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב