שאל את הרב

אמונה המביאה לעצבות (המשך)

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 12/01/21 15:34 כח בטבת התשפא

שאלה

שלום שוב לכבודו

הרב קראתי את מאמרך בנושא ששאלתי עליו בשאלה הקודמת שלי: " אף אנו מוצאים את עצמנו בניסיון העקידה, אם כי מופחת בהרבה מעוצמתו בימי אברהם אבינו, ויונק את עוזו מהראשון שעשה זאת. אף אנו נתבעים לא אחת על פי ההלכה להעלות על המזבח הפנימי שבנו את כל ערכינו. אין זה משנה מה אנו סוברים על דבר ד'. משעה שנתברר לנו כי אכן זהו רצון ד', ודבר ההלכה, אין לנו בעולמנו אלא עשיית רצונו בלבד." מכאן מובא שלמרות כל ההתנגדות הפנימית של האדם למצוות או למצווה מסוימת חייב הוא לקיים את המצווה משום שהשם אמר, איני מתנגד לכך ההפך בשאלתי הסברתי שלמרות התנגדות הנפש שבערה בי המשכתי לעשות את המצוות בתמימות גמורה מדוע אז עדיין המשיכה העצבות לכרסם בשורש נפשי וכאשר הנחתי למצוות המסוימות הללו הרגשתי הקלה גדולה ושמחה חזרה לחיי? האם אדם שעוקד את רצונו אין הוא צריך לקבל כגמול את השמחה לחייו במקום העצבות שעבירה היא? האם טעיתי כאשר עשיתי מה שאמרו לי לעשות ? יכול להיות כמובן שמדברי הרב ממה שהוא מביא שם טעיתי בהבנתי במקומות מסוימים אך עדיין פעלתי בתמימות גמורה ונשארתי מצולק מהחוויה תודה רבה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

אני מצטער על העיכוב בתשובה.

המסע הרוחני שאתה מתאר הוא חלק מהעולם המורכב של האדם, במפגשו עם הקב"ה. הציפייה הגדולה היא לשמחה ולטוב לב, ואנו אומרים זאת בפסוקי דזמרא של שבת, מתוך פרק יט של תהילים: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים".

אולם, אין לנו הבטחה שכך יהיה בכל עת. המפגש בינינו ובין האמונה עלול להיות גם מייסר וכואב, וגדולי המקרא עסקו גם בצד הזה. די לנו אם נקרא את החוויות הקשות של ירמיהו הנביא, שזכה מחד גיסא לנבואה, ומאידך גיסא לייסורים פנימיים רבים בעקבותיה. כמובן שאם נוסיף לכך את קהלת, איוב, פרקים בתהילים וכדו' – נגלה שבשלבים מסוימים של המסע האמוני מזומן לאדם גם קרע פנימי, תסכול, מתח וכדו'.

אתה צודק כי עצם התרחשות התחושות האלה עלול לנבוע גם מהעובדה שלא קראנו נכון את דבר ה', ואסרנו על עצמנו את מה שריבונו של עולם לא אסר, והבאנו את עצמנו למצבים מתוסבכים. על כן, במקום בו מוצא האדם כי הדבקות בריבונו של עולם מובילה אותו למקומות קשים – מוטל עליו ראשית לבחון האמנם הוא הולך בדרך נכונה בעבודת ה', או שהעצבות שלו היא תוצאה של מהלכים שגויים המתעטרים באפיון אמוני, אך למעשה אינם כאלה.

לכן, אפשר שכדאי לך לבחון האמנם זה כך, ואם כן – לשנות את מה שניתן לשנות בו. כאמור, אפשר שזה יפתח פתחים חדשים.

כל טוב ושמחה

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות