שאלה
השאלה קצת מורכבת.הוריי התחתנו לפני כ38 שנים בנישואין אזרחיים מאחר ואבי הוא כהן ואימי גרושה.אציין שאבי נכה ברגלו מגיל קטן.אימי ע"ה נפטרה לפני כשנה וניקברה בחלקת ישראל עם שם משפחתה מבית אביה.לנו הבנים שנושאים את השם כהן הותר להיכנת לבית העלמין גם לא רק ביום הקבורה אלא לאחר.אציין שכל אחיי ואחיותיי התחתנו אח"כ כדת משה וישראל.לשאלתי האם אנחנו הבנים נחשבים ככוהנים ? האם חלים עלינו איסורי כהן?האם חלים עלינו חובותיו של הכהן? ואם אנחנו אינינו כהנים האם יש לשנות את שם המשפחה ? ולאיזה שמות אתם ממליצים?
תודה רבה דורון
תשובה
שלום וברכה
אני מציע לקרוא את הערך "חלל" באינצקלופדיה התלמודית. קיצרתי אותו בהרבה למענכם:
אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, חלל* חללה [טור א]
[טור א] חלל* חללה. בן או בת שנולדו מכהן שבא על אשה האסורה לכהונה, ונתחללו מקדושת כהונה, וכן האשה עצמה שנתחללה בביאתה.
הפרקים:
א. חלל מלידה*
ב. שנתחללה בביאה*
ג. בעבודת המקדש*
ד. בתרומה וקדשים ומתנות כהונה*
ה. בשאר דינים*
ו. חללה לכהן*
ז. באישות ויוחסין*
ח. חלל מדרבנן*
ט. ספק חלל*
י. שלא מאיסורי כהונה.
א. חלל מלידה. כהן שבא על אחת מן הנשים האסורות לכהונה, כגון גרושה1, או זונה2, או חללה3, וכן כהן-גדול* שבא על אחת מאלו או על אלמנה4, זרעו ממנה חלל5, שנתחלל מקדושת כהונה6, והרי הוא כזר*7, ואינו בכלל זרעו של אהרן8, שנאמר בכהן גדול: אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח וגו' ולא יחלל זרעו9, שהכתוב מזהירו שלא יקח כדי שלא יתחלל זרעו10, או שהוא לאו מיוחד שלא יחלל זרעו וממילא נלמד שזרעו מחולל10א. והוא הדין [טור ב] לכהן הדיוט, שכן אמרו: זונה למה נאמרה בכהן גדול, הרי אסורה אף להדיוט, נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה, מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין11. ואחד הבן ואחד הבת בכלל, שהרי לא נאמר בנו, אלא זרעו12. ואף בביאת זנות בלא קדושין הולד חלל13.
חלל מלידה הרי הוא בכלל ששנינו: כל מקום שיש קדושין - שהקדושין תופסים בה - ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום17, שהנולד מפסולי כהונה פסול18, והרי הוא חלל כאמו19. ואמרו: חלל יצירתו בעבירה19א. לדעת ר' עקיבא הסובר יש ממזר מחייבי לאוין20, אמר ר' ישבב שאף מאיסורי כהונה הולד ממזר21. ר' סימאי אומר: מן הכל עושה ר' עקיבא ממזרים חוץ מאלמנה לכהן גדול - ושאר איסורי כהונה - שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל, חללים הוא עושה [טור ג] ואינו עושה ממזרים22. בתורת כהנים אמרו שגרושה נשנית בכהן גדול ללמד שאף על פי שחמורה מאלמנה - שהרי אסורה אף להדיוט - זרעו ממנה חולין ולא ממזר23.
ג. בעבודת המקדש. עבודת הקרבנות מצותה בכהן כשר, וכן דרשו: והקריבו בני אהרן113, יכול חללים, תלמוד לומר: הכהנים114. וכן: מה אהרן כשר, אף בניו כשרים, יצאו חללים115. לדעת ר' עקיבא למדו כן ממה שנאמר במקום אחר: אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים116, מה להלן בכהן כשר אף כאן בכהן כשר117. ויש מן הראשונים סוברים שחלל פסול לעבודה מדין [טור י] זר*, שהרי מחולל קראה אותו תורה, שנאמר: ולא יחלל זרעו118, שנתחלל מקדושת כהן119, ולדעתם יש מן האחרונים שכתבו שהרי הוא בכלל אזהרת וזר לא יקרב אליכם120, וחייב מיתה בידי שמים ומלקות כדין זר שעבד121. ויש מן הראשונים שכתב בפשיטות שחלל שעבד אינו חייב מיתה122.
ד. בתרומה וקדשים ומתנות כהונה. חלל וכן [טור טז] חללה אסורים לאכול בתרומה195 ובקדשים196, שהחלל כזר לכל דבר197, והוא הדין בשאר מתנות-כהונה* אין חללים בכלל כהנים198, וכן דרשו: וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנתיך199, בניך פרט לבני חללה, בנותיך פרט לבנות חללה200, וכן אמרו שחללה אינה בכלל זרעו של אהרן201. ויש מן הראשונים שכתב שחלל או חללה שאכלו תרומה חייבים מיתה בידי שמים כזר202, ודוקא חללה שנולדה מאיסורי כהונה, אבל בת כהן שנבעלה לאסור לה ונעשית זונה* או חללה, אף על פי שאסורה בתרומה מהכתוב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל203, והרי היא כזרה204, אינה חייבת מיתה אלא מלקות205, כיון שאינה זרה מתחילתה206. ויש שפירש בדעת ראשונים שאף חלל או חללה מלידה אינם חייבים אלא מלקות207.
כהן שקיבל חמש סלעים לפדיון בכור248, ונודע שהוא חלל, נחלקו אחרונים: יש שכתב שהבן פדוי ואין צריך לחזור ולפדותו, כשם שעבודת חלל כשרה בדיעבד249. ויש שכתב שהדבר תלוי במחלוקת, שאם למדים הכשר עבודתו מהכתוב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה250, אין הבן פדוי, שאינו כהן אלא לענין עבודה, וצריך להחזיר הדמים, ואם למדים מהכתוב אשר יהיה בימים ההם251, הוא הדין שהבן פדוי ואין צריך להחזיר252. ויש מהן האחרונים שכתבו שאין הבן פדוי וצריך להחזיר הדמים253, ואין זה דומה לאכילת תרומה שנקראת עבודה254, שבתרומה מקיים הכהן מצוה באכילתה, מה שאין כן בפדיון הבן שאין הכהן מקיים מצוה ואין זה בכלל עבודה255, ואף להסוברים שלמדים הכשר עבודתו מהכתוב אשר יהיה בימים ההם, ודינו ככהן כשר לכל דבר, כיון שלא זיכתה תורה מתנות כהונה [טור כ] לחלל, לא יצאו הבעלים ידי נתינה256. או שדוקא בתרומה ומתנות כהונה שכבר חל שמם עליהם לפני שבאו ליד כהן, הרי זו נתינה בדיעבד, מה שאין כן בדמי פדיון הבן, שעד שלא באו לידו לא חל שמם עליהם כלל, וכיון שנמצא הכהן חלל אין זו נתינה257. ויש מן האחרונים שנסתפק בדבר, שאפשר שאין צריך לחזור ולפדותו, לפיכך אין צריך הכהן להחזיר הדמים258, אלא שהבכור יחזור ויפדה את עצמו מספק259. ומכל מקום לאחר שנודע שהוא חלל, אף לדעת הסוברים שעבודתו כשרה בדיעבד260, אינו חשוב ככהן לענין מתנות כהונה261.
ה. בשאר דינים. חלל של תורה ודאי, הרי הוא כזר, ומותר בנשים הפסולות לכהונה268, וכן מיטמא למתים269, שנאמר באיסורים אלה: אמור [טור כא] אל הכהנים בני אהרן270, ודרשו: יכול חללים, תלמוד לומר: הכהנים271, עד שיהיו בכיהונם272, שחלל אינו בכלל זרעו של אהרן273.
נשיאת-כפים* אינה בחלל, לפי שאינו בכיהונו280. ויש שכתב שלמדים מהכתוב דבר אל אהרן ואל בניו וגו'281, שיהא כעין אהרן ובניו282, ואף עם כהנים אחרים אין לו לישא כפיו, ואם עלה ירד283, ואם בירך ברכת כהנים עובר בעשה, כדרך שאמרו בזר284.
אף במצות כבוד כהנים, שלמדוה מהכתוב: וקדשתו285, לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון286, אין חללים בכלל287. וכן בקריאת-התורה*, שתקנו חכמים שכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל288, אין החלל אף כלוי, אלא כישראל289. וכן יש מן האחרונים שהוכיח שחלל אין לו חלק בערי-הלוים*290.
ז. באישות ויוחסין.
חלל שנשא בת ישראל, נחלקו תנאים לדעת חכמים זרעו חללים, וכן שנינו: בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם372, שאף בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים, זכר בן זכר, בת האחרון פסולה כבת הראשון373, ולמדוהו ממה שנאמר באלמנה לכהן גדול: ולא יחלל זרעו בעמיו374, מקיש זרעו לו - שהאב והזרע הוזכרו בתיבת זרעו375, מה הוא בתו פסולה, אף בנו בתו פסולה376. בתורת כהנים למדו כן מהכתוב בעמיו, להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה377, היינו שמתייחסת על שם אביה378. ויש מן הראשונים שכתבו שהרי זה בכלל ששנינו: כל מקום שיש קדושין ואין עבירה, הולד הולך אחר הזכר379. והוא הדין בן חלל זכר, וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור, הוא חלל לעולם379א. ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות - להכשיר את בתה ממנו לכהונה380 - כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים381, להכשיר את בתו ממנה לכהונה382, שאשתו טהרה את זרעו383, ולמד כן מהכתוב: ולא יחלל זרעו בעמיו, בעם אחד - כשהוא ואשתו שניהם חללים384 - הוא שמיחל, [טור כח] בשני עממים אינו מיחל385. ובנות ישראל לאו דוקא, אלא אפילו בנות כהנים, ואין נקראים עם אחד אלא חלל שנשא חללה386. ויש מן האחרונים שפירש בעם אחד היינו חלל שנשא כהנת387. ומכל מקום בן שנולד מחלל שנשא כשרה, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאף לר' דוסתאי הסובר שבנות ישראל מקוה טהרה לחללים, אינו בכלל כהן388, ואסור בתרומה ופסול לעבודה, שהרי אביו ואמו זרים הם389, אלא שבדיעבד עבודתו כשרה כדין חלל שעבד390, ויש מן הראשונים שנראה מדבריו שלר' דוסתאי הרי הוא כהן כשר391. הלכה כחכמים, שחלל שנשא כשרה הולד ממנה חלל, ואם ילדה בת אסורה לכהונה392, אבל בת בתו מישראל כשרה, שאין בת חלל חמורה מחללה, שבתה מישראל כשרה392א.
כל טוב, ואם יש עוד שאלות אפשר לשוב.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם