ככל שמתקרב מועד הגזירה, הזמנים הופכים בשלים יותר ויותר עבורנו לשקילת דרכנו מאז שיצאנו אליה.
זהו זמן לחשבון נפש. דווקא עכשיו, כשדומה שה"מהפיכה בכתום" מסרבת לרדת מהכותרות יש בעייתיות מסוימת בדרך התנהלותו של הקמפיין כפי שהוא נראה בנקודה הזו.
בתחילה סומן המאבק ע"י כמה גורמים, ביניהם: תקשורת כללית שלמרות צביונה השמאלני התקשתה שלא לעמוד המומה נוכח גילויי האומץ והנחישות האידיאולוגים הימניים ( שכבר מזמן נשכחו במחוזותיה שלה) , איומי ראש הממשלה שנורו לכל עבר ללא הגיון, והתנהלותו הקלוקלת הנובעת מתוך מצוקה נוראית וכן הצהרות שונות של בכירים בדבר הפרובלמטיות שבתוכנית. כל אלה יחד, שיחקו לטובתנו.
לפתע, הלא יאומן קרה. אותה תוכנית שעד לא מזמן נחשבה לעובדה מוגמרת בשטח הפכה לראשונה ללא לגיטימית ואפילו לברת שינוי ואותם מתנחלים שנויים במחלוקת שעד לא מזמן איש לא הכיר ולא רצה להכיר, אלה שההרגשה הייתה שגורלם נחרץ עם קיום התוכנית- הפכו להיות בלי שהתכוונו החלוצים של שנות ה2000, אלו שעתידים לעמוד במרכז זירת המאבק ולהוביל אותו.
המכונה הכתומה והרגשנית הייתה בהחלט משומנת, מבצעים כמו מפגן השרשרת ועוד כהנה וכהנה בהחלט הביאו אל הציבור את נופך המאבק המשחרר בגוונים חדשים. לפחות, אפשר לזקוף לזכותה של הנהגת יש"ע את ההתקדמות הגדולה שהשיגה כשהשכילה למנות דוברת בראש המנהיגות ובכך לישר קו עם הקדמה ולקצור לעצמה הצלחה.
סופסוף לא זוהה המתנחל בקרב הציבור כאותו פנאט זכרי תמהוני ולהוט, כזה הידוע לרוב בחולצת הפלנל המשובצת והלא מעודכנת שלו, עם העוזי והדובון. התקשורת קפצה על הסיקור, הצמרת הממשלתית נאלצה להזיע ולחרוק שיניים וראשי מנהיגות יש"ע יכלו לרשום לעצמם תוצאה יפה. אלא שעכשיו, יש הרגשה אחרת.
לכאורה, חיצונית נראה שהתקשורת נסחפת לסיקור גל האירועים התופח ועולה.
עוד מדרכה כתומה נצבעה, עוד הפגנה רעשנית בצומת. יש לנו נוכחות.
היי, כשאתה הופך להיות מוביל אופנה של טרנד סרטים כתומים באוטו, כבר ממש קשה להתעלם מזה... אולם מה בבחינת ה-מ-ה-ו-ת?
עם כ-ל ההערכה לנערות ולנערים המשקיענים בצמתים (שכן יש גם חשיבות בלתי מבוטלת לצדדים החיצוניים והפרסומיים של המאבק), ואולי זו השפעתם המוקדמת של חודשי הקיץ הלוהטים אבל נראה שכל הצדדים המעורבים לקו אי שם בדרך באדישות, ומשם המצב נשמר כמות שהוא. אשרינו שזכינו לשווק את המאבק לציבור, אבל זה רק אמצעי, בונוס שבצד.
ההיתפסות הזו, לכמותיות האירועים , לחיצוניות, וכן, גם לתקריות הקיצוניות עלולה להיות בעוכרי המאבק.
נחוצים לנו עוד אירועים ורעיונות חשובים מבית מדרשם של קרן "מאמין זורע" ומבצעי פנים אל פנים.
כאלו שידגישו את רעיון ההתנגדות למהלך ההתנתקות הטומן בחובו את הסכנה האדירה ח"ו לעם ישראל ואת העיוות המוסרי שבו. כאלו שבצד נחרצות ולחימה בתוכנית יפגינו גם אהבת אחים שאינה תלויה בדבר.
אל לנו לרגע לשכוח למה יצאנו מלכתחילה למאבק הזה ואת אותה הידיעה הבלתי מתפשרת להעלות על נס.
אם נשכיל לשלב את הכוחות הטמונים בנו בדמותו של מאבק רעיוני נחוש המשווק היטב, אז בסיעתה דשמייא נצליח.