"התמכרות היא קיצון, אבל היא בסך הכל הקיצון של הגרף הנורמלי - גרף אנושי שכולנו, במידה כזו או אחרת, נמצאים עליו". באמירה הנוגעת הזו פותח איש התקשורת לשעבר ומטפל ההתמכרויות בהווה, אבישי עברי, את הדיון המרתק על המקומות שבהם הנפש פוגשת את חוסר השליטה שלנו, ובמיוחד, את הארנק שלנו. בשיחה עם כרמי אור בפודקאסט "לא חייבת כלום לאף אחד" משוחחים השנים על התובנות העמוקות משבע השנים האחרונות שבהן עברי מלווה אנשים דרך תוכנית "12 הצעדים", אותה שיטה ותיקה שנולדה עבור אלכוהוליסטים, והתגלתה כרשת הצלה לכל סוגי ההתמודדויות הנפשיות וההתנהגותיות.
לצפיה בפרק ביוטיוב:
במהלך השיחה עולה נושא המחירים הכלכליים הכבדים שגובות מאיתנו החולשות שלנו, אור מבקשת לגעת בנקודה הכואבת מכולן ושואלת: "כספית, כמה כסף התמכרויות עולות?". עברי משיב על כך בצורה מעוררת מחשבה: "החיים של אלכוהוליסט, ה-1,000 או 2,000 או 3,000 שקל שהוא מוציא בחודש על אלכוהול - זו הבעיה הכי קטנה שלו. הבעיה האמיתית היא הגירושים, והתאונות, והאובדן של מקום העבודה". ההוצאה הישירה על החומר או על הקניות היא רק קצה הקרחון הבולט מעל המים, בעוד שהדרמה הכלכלית הגדולה באמת מתרחשת מתחת לפני השטח, במקומות שבהם החיים עצמם מתפרקים. בתגובה לדברים, העירה אור מניסיונה כמלווה זוגות כי הליך פרידה לא חייב להיות מלוכלך או יקר כל כך, ועברי השיב בחיוך שהסוד שלו להתגרש בחינם הוא פשוט לא לצבור רכוש מלכתחילה.
עברי מבקש להרחיב את המושג "התמכרות" מעבר לחומרים המוכרים והמסוכנים כמו סמים או אלכוהול, ומדבר על התמכרויות התנהגותיות שמקיפות את כולנו: אוכל, מערכות יחסים הרסניות, וכמובן - כסף. בהקשר זה, הוא מציע תובנה חברתית נוקבת, כמעט הפוכה מההיגיון הרגיל: "אם אדם כבר סובל מהתמכרות, לעיתים עדיף לו להתמכר למשהו שאינו מקובל חברתית, כי אז הסביבה והוא עצמו יבחינו בבעיה מהר יותר". לדבריו, התנהגויות כמו עישון כבד או התמכרות לקניות ומין זוכות לפעמים ללגיטימציה או הסתרה חברתית, מה שמקשה על האדם לעצור, להביט במראה ולהבין שמשהו בחייו דורש תיקון עמוק.
להאזנה לפרק בספוטיפי:
אור מבקשת לחדד את הגבול הדק שבין הרגל רע לחוסר שליטה מוחלט ושאלה: "מתי זה הופך להתמכרות? ברגע שזה משתלט לך על החיים ודוחק דברים אחרים?". עברי סיפק את התשובה האמיתית ביותר, כפי שנכתבה כבר במניפסט המקורי של '12 הצעדים' בשנת 1935: "התשובה הכי פשוטה היא פשוטה: אם אתה בכנות רוצה להפסיק, ומגלה שאתה פשוט לא יכול". הרצון הזה, הוא מבהיר, חייב להיות פנימי ועמוק של האדם עצמו, ולא רצון חיצוני של בן הזוג או האם. זו הסיבה שיש אנשים שמסוגלים להשליך את הסיגריות ביום אחד בגלל החלטה, הם פשוט אינם מכורים. המכור האמיתי ימשיך להחליק גם כשהרופא יזהיר אותו שהכוס הבאה תהרוג אותו, או כשבן הזוג יאיים בעזיבה. עברי הוסיף וציין כי בניגוד לספרות הישנה, כיום ברור שגברים ונשים מתמודדים עם קשיים אלו בשיעורים דומים, אלא שהסביבה והתרבות משפיעות על האופן שבו הקושי מתפרץ - כך למשל, בקהילה חרדית ושמורה כמו מאה שערים, סביר להניח שנפגוש התמודדויות עמוקות עם קשרים והתנהגויות ופחות עם חומרים אסורים כמו קוקאין.
כשהשניים חוזרים לעולם הכלכלי, מסביר עברי כי בעוד שהימורים הם הקצה הדרמטי והמוכר ביותר, כזה שמוביל במהירות למשכון הבית, לחובות כבדים ולעולם התחתון, רובנו פוגשים את הבעיה ביומיום במקומות מעודנים יותר, על הציר שבין בזבזנות כרונית לקמצנות חולנית. "מדובר באותה המחלה ובאותו חוסר איזון שורשי בנפש", הוא מסביר, "רק שהכיוון שלהם הפוך". אחד מוצא נחמה ברדיפה אחרי המינוס, והשני באגירה חרדתית. הבעיה מתחילה לרוב בצעדים קטנים ותמימים לחלוטין, כמו גירוד כרטיס מזל בכמה שקלים, והופכת אט אט לדפוס שבו הכסף פשוט "נוזל מהידיים" בלי שהאדם מבין לאן הוא נעלם.