(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: (ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם: (פרק מב)
מדוע היה צורך בעשרה אחים כדי לשבור בר ממצרים? לכאורה אפשר היה להסתפק בשליחת שניים מהם!
רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור" התייחס לשאלה זו בהקשר לפירוש הביטוי שאמר יעקב לבניו: "לָמָּה תִּתְרָאוּ". לביטוי "לָמָּה תִּתְרָאוּ" יש כמה פירושים בדברי המפרשים ואף "צרור המור" מציין כמה אפשרויות. אנו נציג את הפירוש שנראה בעיניו נכון. במהלך הצגת הפירוש הזה מתאר "צרור המור" באופן ציורי משובץ בפסוקים את הרגשתם ואת מחשבותיהם של האחים שמבינים שהם חייבים לרדת למצרים. נעיין בדבריו:
"והנכון שאמר "למה תתראו", לפי שראה אותם עצלים ועצבים, לפי שכמו ששמע יעקב כי יש שבר במצרים, כן שמעו גם הם, וכמו שראה אביו כן ראו הם, כי לא היו חרשים ועורים, אבל נתנו אל לבם מכירת יוסף שמכרוהו לישמעאלים ההולכים להוריד מצרימה, ולכן נתעצלו ויתעצבו האנשים מאד, ויאמרו איך נרד למצרים לראות אחינו שבוי ואסור בכבלי ברזל כעבד. ואם באולי לא נמצאהו שם, יהיו שם הישמעאלים אשר מכרנו אותו להם, ויהיה חרפה גדולה לנו ותכסנו כלימתנו, כי יאמרו לנו שאנו בוגדים גדולים שמכרנו אחינו בשרינו, ואולי יתנו לנו כמרגלים את הארץ, ואולי יחייבו אותנו בדין המלכות, כי לכל הדתות אנו חייבים מיתה. וכזה וכזה היו מדברים אלו עם אלו, עד שהיו מראים חרונם ועצבונם בפנים, והיו מבוהלים ודחופים ועצלים, לפי שראו שההליכה למצרים היתה מוכרחת. ולכן אמר להם אביהם, בני למה תתראו פניכם רעים ועצלים וחלשים, ואתם גיבורים כאריות, רדו שמה בלי פחד ודאגה ועצלה. והוא לא ידע כי פחדו בציון חטאים".
ברור לחלוטין שלא רק יעקב שמע כי יש שבר במצרים, אלא גם האחים, אך הם חששו מהירידה למצרים. הם חששו ממה שצפוי להם במצרים, המקום שאליו ירדו הישמעאלים עם יוסף. הם חששו שיראו את יוסף "שבוי ואסור בכבלי ברזל כעבד", או שיראו את הישמעאלים ותיגרם להם בושה גדולה על שמכרו את אחיהם או אפילו יעמידו אותם לדין על מעשה זה "כי לכל הדתות אנו חייבים מיתה". הדיונים ביניהם על מה שצפוי להם במצרים גרמו להם להיראות "מבוהלים ודחופים ועצלים", במיוחד לאור העובדה שהם הבינו שאין ברירה אלא לרדת למצרים.
יעקב ראה את מראה פניהם של בניו, ושאל אותם: "בני למה תתראו פניכם רעים ועצלים וחלשים, ואתם גיבורים כאריות". הוא אף קרא להם לרדת "בלי פחד ודאגה ועצלה". אבל, מעיר "צרור המור", "הוא לא ידע כי פחדו בציון חטאים". יעקב לא ידע על החטא של האחים ולכן לא ידע שהחטא הוא הגורם לפחד של האחים ["פחדו בציון חטאים" הוא שיבוץ יפהפה של חלק מפסוק בספר ישעיהו (לג, יד) המציין שהחוטאים הם אלה שפוחדים (ראו גם ברכות ס ע"א)].
הוכחה לתיאור הלך הרוח של האחים מוצא "צרור המור" בצורך בעשרה אחים כדי לשבור בר ממצרים. כך הוא ממשיך וכותב:
"ויורה על זה מה שאמר "וירדו אחי יוסף עשרה", כי למה צריך עשרה אנשים, כי בשנים מהם די. ועוד, למה הזכיר בכאן "אחי יוסף", כי ידוע הוא. אבל זה הויכוח היה ביניהם, בענין שלא רצו מקצתם לילך, בטענה מספקת, כי אחר שכולם היו במכירה, ראוי שיהיו כולם בעונש, או יקבלו כולם הבושה, או אולי איש את רעהו יעזורו אם יצטרכו לכך... ולכן אמר "וירדו אחי יוסף עשרה", כי בסיבת היותם אחי יוסף ומכרוהו, ירדו עשרה".
היו מן האחים שלא רצו לרדת ממצרים, אבל בסופו של דבר הכריעה הדעה שכל המשתתפים במכירה צריכים לרדת, כדי להיות שותפים גם בעונש או כדי להיות שותפים בבושה או כדי לעזור לאחיהם בעת הצורך.
לכן מציין הפסוק שירדו עשרה "אֲחֵי יוֹסֵף", אף על פי שהוא דבר ידוע ומיותר, "כי בסיבת היותם אחי יוסף ומכרוהו, ירדו עשרה". הסיבה שירדו עשרה היא בגלל היותם אחי יוסף שמכרוהו.
לאחר הדלקת הנרות עוצמת האשה את עיניה או מכסה אותן בידיה, ומברכת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
האם מותר לאכול אחרי כניסת שבת?
מצוה לקדש על היין בליל שבת, ואין לאכול או לשתות לפני הקידוש. איסור אכילה ושתיה מתחיל בעת שאדם מקבל על עצמו שבת (נשים – בד"כ בשעת הדלקת הנרות, וגברים – בשעת קבלת השבת) ובכל מקרה לא יאוחר מזמן השקיעה.
❓האם מותר להדליק אור 20 דקות אחרי כניסת שבת
יש ספק האם השבת נכנסת בשעת השקיעה או שמא בשעת צאת הכוכבים, ומכיוון שזהו ספק בדברי תורה יש להחמיר בו. בנוסף יש מצוה מהתורה להוסיף מהחול על הקודש, זמן המכונה תוספת שבת. לכן יש לקבל את השבת ולאסור כל מלאכה לפחות כמה דקות לפני השקיעה. זמני כניסת השבת המופיעים בלוחות, הם זמני הדלקת הנרות, שונים ממקום למקום וכוללים תוספת שבת לפי מנהג המקום. בירושלים נוהגים להדליק נרות 40 דקות לפני השקיעה. בחיפה נוהגים להדליק נרות 30 דקות לפני השקיעה וברוב המקומות – 20 דקות לפני השקיעה. אולם מי שהתאחר ולא הספיק לסיים את מלאכתו, יכול לסיימה גם לאחר הזמן הנקוב בלוח, ובלבד שישבות ממלאכה כמה דקות לפני השקיעה ויקבל על עצמו שבת.
איפה להדליק נרות שבת
נוהגים להדליק את נרות השבת בברכה בסמוך למקום הסעודה. אמנם מכבוד השבת יש להשאיר מספיק אור בכל החדרים, כדי שיוכלו למצוא את כל מבוקשם, אך לשם כך די שמגיע לכל חדר מעט אור מבחוץ.
איך נקבע זמן כניסת שבת
זמן כניסת השבת כולל זמן המכונה תוספת שבת, שכן נצטוינו להוסיף מהחול על הקודש. ומכיוון שיש ספק האם השבת נכנסת בשקיעת החמה, או שמא בצאת הכוכבים, אנו נוקטים כדעה המחמירה וסוברים שכבר בשקיעה נכנסת השבת. זמני כניסת השבת המופיעים בלוחות, הם זמני הדלקת הנרות, שונים ממקום למקום וכוללים תוספת שבת לפי מנהג המקום. בירושלים נוהגים להדליק נרות 40 דקות לפני השקיעה. בחיפה נוהגים להדליק נרות 30 דקות לפני השקיעה וברוב המקומות – 20 דקות לפני השקיעה.
🏠למה זמני כניסת השבת שונים מעיר לעיר
מכיוון שיש מצוה להוסיף מהחול על הקודש ולהקדים את כניסת השבת במעט, מצאנו מנהגים שונים לגבי שיעור ההקדמה. יש שנהגו להדליק נרות 40 דקות לפני השקיעה, וזהו מנהג ירושלים. יש שנהגו להדליק נרות 30 דקות לפני השקיעה – זהו המנהג המקובל בחיפה ובטבריה, ויש שנהגו להדליק נרות 20 דקות לפני השקיעה, וזה והמנהג הנפוץ ביותר. זמני השקיעה עצמם עשויים להשתנות מעט ממקום למקום (בהתאם למיקום הגיאוגרפי) לכן מומלץ להתעדכן בזמנים המדויקים לכל מקום.
האם אפשר להכניס את השבת לפני הזמן?
מצווה לקבל את השבת לפני השקיעה ולהוסיף מהחול על הקודש. עד כמה ניתן להקדים ולקבל את השבת מוקדם? נחלקו בכך ראשונים ואחרונים. יש הסוברים שמותר להכניס את השבת מזמן פלג המנחה ולא לפני כן (שעה ורבע בשעות זמניות לפני הלילה), ואחרים סוברים שכל עוד ניכר שהדברים נעשים לכבוד השבת ולקראתה – ניתן להקדים אף יותר. השו"ע והרמ"א פסקו כדעה הראשונה, שאין לקבל שבת לפני זמן פלג המנחה (אותו ניתן למצוא בלוחות זמני היום).
כמה נרות שבת להדליק?
מעיקר הדין של הדלקת נרות שבת יש להדליק שני נרות. ויש הנוהגים להדליק נרות שבת כמספר נפשות בני הבית. כך שזוג עם שלושה ילדים ידליק חמישה נרות שבת, אך אין חובה לעשות זאת וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו בהדלקת נרות השבת.
באדיבות "חלות הרבנית״ (מיכל הריס)
מצרכים
- 1 ק"ג קמח
- 1.5 כוסות מים חמימים (קרוב לודאי שיהיה צורך להוסיף עוד מים)
- 2 ביצים
- 2/3 כוס שמן (3/4 חבילת מחמאה)
- 2/3 כוס סוכר
- 1 כף מלח
- 2 כפות שמרים יבשים
- אפשר להוסיף משפר אפיה לפי ההוראות שעל הקופסה.
הוראות הכנה
- שמים בקערה או במיקסר את השמרים, קצת סוכר וקצת מים חמימים מערבבים בכף וממתינים כמה דקות עד שהתערובת תוססת מעט.
- מוסיפים את יתר החומרים ולשים עד לקבלת בצק אחיד ומעט דביק.
- (אם מעבדים במיקסר, ממשיכים לישה ותוספת של מעט מאוד מים בכל פעם. עד שהבצק רך וכמעט לא נצמד כולו לוו הלישה)
- לאחר מכן מתפיחים את הבצק במשך שעה (הכפלת נפח)
- קולעים את החלות (בצורה רופפת)
- מורחים את החלות בביצה טרופה. מפזרים שומשום, מלח בישול/ פרג/ קצח.
- ממתינים להתפחה שניה במשך חצי שעה.
- אופים את החלות במשך 15-20 דקות בחום של 180 מעלות. עד לצבע זהוב חום. מקררים על רשת.
מתכון לחלות טבעוניות שתמיד מצליחות
רכיבים
- 1.25 כוסות מים בטמפרטורת החדר
- רבע כוס שמן
- רבע כוס סוכר
- חצי כף מלח
- חצי קילו קמח
- כף שמרים יבשים
- (אפשר כמובן להכפיל כמויות)
הוראות הכנה
- שמים בקערה או במיקסר את השמרים, קצת סוכר וקצת מים חמימים, מערבבים בכף וממתינים כמה דקות עד שהתערובת תוססת מעט.
- מוסיפים את יתר החומרים ולשים עד לקבלת בצק אחיד ומעט דביק.
- (אם מעבדים במיקסר, ממשיכים לישה ותוספת של מעט מאוד מים בכל פעם. עד שהבצק רך וכמעט לא נצמד כולו לוו הלישה)
- לאחר מכן מתפיחים את הבצק במשך שעה (הכפלת נפח)
- קולעים את החלות (בצורה רופפת)
- על מנת להבריק את החלות מבלי להשתמש בביצה ניתן למרוח אותן במים או לערבב מים רותחים עם מעט סילן)
- מפזרים שומשום, מלח בישול/ פרג/ קצח.
- ממתינים להתפחה שניה במשך חצי שעה.
- אופים את החלות במשך 15-20 דקות בחום של 180 מעלות. עד לצבע זהוב חום. מקררים על רשת.
