אחרי כשעה וחצי, ואני לא מגזים, באולם גדול, בערך בגודל האולם הזה, של שאלות ותשובות, כל המשפט נדחה הצידה. אחרי שעה וחצי, קמה בירכתי האולם אותה בחורה בשם ענת, הצביעה ושאלה שאלה: "תראו, אם אתם כאלה טובים, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו?" כך שאלה אותה ענת. על שאלתה השיב חברי בשאלה, בנימה שחצנית מעט: "מה את יכולה להציע לנו, למשל?" והיא, הילדה, בשישית או בשביעית כוססת ציפורניים, ומהצד היסו אותה ואמרו: "שבי, שבי, אל תדברי, את מפריעה לכל העניין, את רואה שמדברים, תני להם לדבר". היסו אותה.
בזה נגמר החלק הראשון של הסיפור. החלק השני. שהוא יותר משמעותי בשבילי התחיל כאשר חזרתי לירושלים. הגעתי לרב קוק והא שאל אותי מה בדיוק קרה שם.
...
...
אנחנו מהלכים ברחובות ירושלים, בשכונת גאולה, מטיילים ואני מספר מההתחלה, והרב מוסיף עוד הערה ועוד הערה, עד שאני מגיע לאותו קטע של החברה ענת. אני מספר: "בסוף קמה איזו בחורה ושאלה אותנו שאלה, מה אתם יכולים ללמוד מאיתנו? והוא שואל אותי: "אז מה עניתם?". אמרתי: זה נגמר בזה ששאלנו אותה מה היא יכולה להציע, והיא לא אמרה שום דבר משמעותי במיוחד.
במשך עשרים דקות שוטף אותי הרב מראש ועד כף רגל: "תתביישו לכם. אתם נסעתם עד עין חרוד, ולא יכולים ללמוד? אתה יוחנן פריד אחד, לא יכול ללמוד מהענת הזאת בעמק יזרעאל שום דבר?" והוא התחיל למנות: אהבת הארץ, קשר עם הקרקע, עמל כפיים, יחסי חברה - ורשימה ארוכה של דברים, והוא אומר: אני לא מבין מה קרה לכם! בזה נגמר הסיפור.
הסיפור עצמו חי איתי והסיפור עצמו אומר לי משהו בנשוא ששמו אחדות ישראל.
(כנס צעירים / הרב יוחנן פריד)