הזמן האמיתי

אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא את המחוגים הללו לראשונה. בן שש הייתי וביקשתי ממנה שתקנה לי שעון.
"אין לי כסף לשעון" – אמרה…ואחר כך התרככה, הוליכה אותי בידי החוצה ואמרה: "אתה לא צריך, זיידה, תראה כמה שעונים יש בעולם".
היא הראתה לי את צלו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים.
"אתה רואה, זיידה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק על ידו."

"כימים אחדים, עמ' 97