" התשובה היא באה ועל דלתי דופקת. והנני חש לפתוח לה את דלתי ליבי, אנא ה' הושיעה נא."
ניתוח:
מהי אותה קריאה לישועה שחותמת את השיר? מדוע עכשיו כשהתשובה כבר נמצאת והאדם כבר פתח את ליבו לקבל אותה, מדוע עכשיו הוא עדיין צריך לבקש ולהתפלל לישועה מהקב"ה?? הרי לכאורה הכל כבר מתוקן, הוא קיבל את התשובה אליו והוא בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה רציני. אם כך הלא הכל טוב ויפה, מדוע באה הקריאה "אנא ה' הושיעה נא"?! הרב סולוביצ'יק דן בשאלה ועונה שההרגשה היא הרגשה של "החמצת השעה", של פספוס. התשובה באה והאדם לאט לאט מתקרב אליה. הקב"ה מתקרב, "המלך בשדה", הדפיקות בלב מתחזקות אבל עדיין קיים פחד נורא שמא יבוא פספוס וברגע אחד עשוי האדם להפסיד ולהחמיץ את כל העניין. לכן זועק הרב לקב"ה שיעזור לו להתגבר על החולשות שעשויות להפריע ולהפיל אותו במאבק הפנימי שמלוה את תהליך התשובה. הרב סולוביצ'יק מפתח את הדברים: בדורות האחרונים עם ישראל שב לארץ ישראל ותקופת הגלות מסתיימת אל מול עינינו, שואל הרב- עם ישראל האם מוכנים אתם לגאולה?!, האם אנחנו מסוגלים לפתוח עין ולראות את הקב"ה בהתגלותו, או שמא אנו מפספסים את אותם הדברים הגדולים בגלל ראיה מצומצמת וחלשה? הקב"ה מופיע בעיני כולם בצורה שווה אבל כל אחד ואחד מקבל ויודע את הדברים ברמה שונה, אחרת. יש מי שמבין את מהות התקופה, יש מי שמקבל על עצמו יסורים באהבה, יש מי שמדבר ישירות אל ריבונו של עולם ויש גם כאלה שאינם חשים את גודל השעה ואת דפיקות הגאולה שסביבם. הציבור הדתי, שזוכה להתחנך בבתים בהם גדלים הילדים על ברכיה של "אתחלתא דגאולא" ועל גילוי הקב"ה בכל מקום, ציבור כזה אמור להיות מסוגל לשמוע את שופרו של משיח שמעורר לתשובה, עלינו להיות מסוגלים לשמוע את דפיקות הגאולה שהקב"ה דופק על כל אחד ואחד מאיתנו. תשומת הלב הזו לדפיקותיו של הקב"ה היא שעוזרת לנו ונותנת לנו את ההזדמנות להעשיר את חיינו ולחיות כאנשים מתוקנים יותר. כאן, בשירו, מתפלל הרב שיזכה לחזור בתשובה ולשמוע את דפיקות הקב"ה המכוונות אליו, בדרכו שלו. אותן דפיקות שיסיעו בידו ללכת בדרך הישר והטוב לפני הקדוש ברוך הוא.
-על פי שיעור מפי הרב יורם צהר-