מוקדש לכל אלה החושבים שרע להם,
שכולם נגדם, ולא יכול להיות גרוע יותר...
אבא ואמא היקרים,
עברו שלושה חודשים מאז התחלתי ללמוד באוניברסיטה, וזה המכתב הראשון שאני כותבת לכם.
מצטערת.
אני רוצה לספר לכם על כל מה שעבר עלי בשלושת החודשים האחרונים, אך לפני שתמשיכו לקרוא – שבו. אל תמשיכו לקרוא מכתב זה, לפני שהתיישבתם. בסדר?
טוב, אז אני מסתדרת די טוב עכשיו. החלמתי כבר כמעט לגמרי, מהשבר בגולגולת ומזעזוע המוח שקיבלתי כשקפצתי מחלון חדרי, כאשר פרצה שריפה במעונות. הייתי רק שבועיים בבית החולים. אני כבר לא רואה מטושטש והראש כואב לי רק פעם ביום.
למרבה המזל, מישהו ראה את השריפה ואת הקפיצה שלי, עובד בתחנת הדלק ליד המעונות, והוא היה זה שקרא למכבי האש והאמבולנס. הוא גם ביקר אותי בבית החולים. ומכיוון שלא היה לי לאן לחזור, כי המעונות נשרפו כליל, לקח אותי לגור עמו בדירתו.
למעשה זה מרתף, אבל דווקא נחמד. הוא בחור מוצלח מאד ואנחנו אוהבים מאד ומתכננים להתחתן. לא קבענו עדיין תאריך, אבל זה יהיה הרבה לפני שיבחינו בהריוני.
אני יודעת שתקבלו אותו למשפחה בזרועות פתוחות. הוא טוב לב, ולמרות שאיננו משכיל במיוחד, הוא שאפתן מאד. אני יודעת שתאהבו אותו, למרות שהוא בן עם ודת אחרים...
עכשיו, כשעדכנתי אתכם במצבי, ברצוני לספר לכם שלא היתה שריפה במעונות, לא היה לי שבר בגולגולת וזעזוע מוח, לא הייתי בבית חולים, אני לא בהריון אני לא מאורסת, ולמעשה אין בכלל בחור.
אבל קיבלתי 6 בהסטוריה ונכשלתי במבחן במתמטיקה וגיאוגרפיה, ורציתי שתדעו על הציונים האלה – אבל שתקבלו אותם בפרספקטיבה הנכונה...
באהבה,
אני.
מכתב גלוי להורים
שיעור בפרופורציות נכונות
