גם ברגע הכי קשה: כך ניתן להיחלץ ממשבר כלכלי
במפגשים בהם אנחנו מקיימים עם משפחות שבחרו לעשות שינוי ושיקום כלכלי, מעבר לצורך למצוא פתרונות יצירתיים בצד הכלכלי, אני מזהה פעמים רבות מצוקה מהבלתי נודע. לפעמים היא גדולה יותר מהמצוקה הכלכלית. כאשר דברים מובנים ומתוכננים, קל לנו לפעול בתוכם. להתארגן למה שצפוי ומוכר, להמשיך מסורות ישנות והרגלים ישנים.
פדיון כפרות באמצעות מקימי, צפו:
אבל כאשר הכל כל כך שברירי, עולה רף הלחץ, מפריע לחשיבה ההגיונית ולקבלת החלטות על איך להתמודד. אחת ההרצאות שהשפיעה עלי מאד, והולכת איתי כבר זמן רב, היא הרצאת ה-TED של פרופ' יוסי יסעור בנושא קבלת החלטות. בהרצאה הוא מדבר על כך שלאנשים הרבה יותר קשה לקבל החלטות אקטיביות מאשר החלטות פסיביות.
החלטות פסיביות זה בעצם לבחור להישאר באותו מקום ידוע ומוכר. אנשים רבים חושבים שהם לא בחרו שהם עדיין על הגדר אבל כל עוד הם לא בוחרים, הם בעצם כן בוחרים. הם בוחרים להישאר במה שהיה, בברירת המחדל האוטומטית. עצם ההבנה שלא לבחור זה לבחור במוכר היא כלי מניע משמעותי. כל שנה מתחילה בסימן שאלה כותב ניסן פרידמן בשירו המקסים. ואני חושבת שסימן השאלה הוא בעצם הזדמנות גדולה. ושכל שנה, ובמיוחד שנה של שינויים כל כך משמעותיים בעולם, היא ההזדמנות לבחור בחירה אקטיבית ולשנות.
ההזדמנות לבחון את כל ההרגלים ולשאול את עצמנו מה מהם אנחנו רוצים איתנו לשנה נוספת וממה כדאי להיפטר. ההזדמנות לבחון ולשקול את היתרונות מול החסרונות שבבחירות שלנו ולבחור בטוב ביותר מתוך מה שקיים. ההזדמנות לקבל באהבה שינויים שלא בחרנו בהם, לצמוח מתוכם ולהתפתח מהתהליך כאדם, כמשפחה וכחברה.
מתי אלמד לבחור נכון? שואל אמיר דדון בשירו המופלא, שיר שעבורי הוא תפילה: שנזכה כולנו לבחור את הטוב ביותר בנסיבות הקיימות, לקחת איתנו לימים שבהם הקורונה תהיה זיכרון ישן את העוצמות, הדבק המשפחתי, הגמישות, האמפטיה, הדאגה לזולת, וכן, גם את המסקנות הכלכליות מהתקופה הזו. בברכת גמר חתימה טובה ושנה עם התמודדות מוצלחת.