המורדת - מה יש ביענקי ואסתי שמסעיר את כל העולם?

מעבר לשיח זוגי שאנחנו יכולים לפתח בעקבות הסדרה הכי מדוברת, יש כאן חשיבות עליונה לתיווך למתבגרים ולמתבגרות שלנו. במתן מקום לשאלות שהציפו אותם. 'זה באמת ככה?' 'חייבים בלילה הראשון?' 'האם זה אמור לכאוב?'.

חדשות כיפה ד"ר מיכל פרינס 22/04/20 18:09 כח בניסן התשפ

המורדת - מה יש ביענקי ואסתי שמסעיר את כל העולם?
המורדת, צילום: צילום מסך

מה יש ביענקי ואסתי שמסעיר את כל העולם? סדרת נישה של ארבעה פרקים שיצאה לאור ממש אל תוך הקורונה והפכה ברגע לאחת הסדרות הכי נצפות בעולם. האם זו האהבה שלנו לתרבויות אקזוטיות או שאולי אנחנו מזהים בדמויות הרחוקות את עצמנו. מכאן או מכאן מדובר בסדרה עשויה היטב, שמסתירה טפח אבל חושפת הרבה יותר מטפחיים.

הטור הזה לא נכתב כטור המלצה לסדרה. אני לא קוראת 'רוצו לראות' ולא אומרת 'איך עוד לא צפיתם'. אני כותבת בעיקר למי שכן צפה והסדרה נשארה אתו, כי זו סדרה שנשארת ומשאירה את חותמה גם ביום שאחרי, וגם בלילה.

יענקי ואסתי זוג חסידי מחסידות סאטמר שבארה"ב לא מצליחים לממש את נישואיהם. הטלטלה שבחוסר המימוש מעירה שדים וגורמת לאסתי לצאת למסע חיפוש, מסע של מרד, מסע של פרידה (כל האפשרויות נכונות) תוך שהיא משאירה מאחוריה את עברה, את בעלה ואת הפלאשבקים של חוויות הכישלון המהדהד.

https://www.youtube.com/watch?v=IOsnXLXpuYc

ארבעה פרקים שרצים במהירות על תהליכי עומק שכולנו מכירים ברמות כאלו ואחרות. כל סצנה, כל מאית הסצנה, יכולה להוביל לדיונים ותתי דיונים על חברה ותרבות, על פרט ואוטונומיה, על גבולות ההלכה, על קשרי משפחה, על זוגיות ומיניות, על תהליך של חזרה בשאלה, על מציאת הקול וקילוף השכבות. כל דיון כזה, רווי באמוציות, חיצוני או פנימי, מאיים לחשוף אותנו ואת התהליכים שכל אחת ואחד מאתנו עובר במסע חיים שלם.

הדיון בסדרה הזו לא יכול להסתכם בשיעור חינוך (איפה עוד יש כאלו בעידן הקורונה) שעוסק ב'השפעותיה של הוליווד על תפיסת הגוף והמיניות'. אנחנו כבר בליגה אחרת, אנחנו עמוק ב'נטפליקס – מציאות או דמיון'. בניגוד לכל סרט הוליווד שמצייר לנו את אותה תמונה אוטופית של קשר זוגי שנשען על אותן תפיסות אידיליות (ושקריות) שמניחות את 'חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה' בלי לחשוב פעמיים, עד כדי כך שאנחנו לא מתרגשים ובכלל לא עוצרים כדי לתווך את המסרים האלו לעצמנו ולילדים שלנו, הסדרה הזו מביאה לנו את מציאות החיים של זוגות רבים (ולא צריך להיות סאטמר בשביל להרגיש את זה) ש'לא מצליחים', שחושבים שהמטרה היא 'להצליח', שחושבים שיחסי אישות מסתכמים במעשה אחד ספציפי תלוש וחסר סיפור מסגרת. זוגות שלא מצליחים לדבר את עצמם, שלא מצליחים לדבר האחד עם השני, זוגות שכואב להם.

החשיבות של הסדרה הזו היא מה אנחנו עושים אתה. מעבר לשיח זוגי שאנחנו יכולים לפתח בעקבותיה, יש כאן, בעיני, חשיבות עליונה לתיווך למתבגרים ולמתבגרות שלנו. יש כאן הזדמנות פז לשיחה מעמיקה על הרגשות והתחושות שלהם בעקבות הצפייה. במתן מקום לשאלות שהציפו אותם. 'זה באמת ככה?' 'חייבים בלילה הראשון?' 'האם זה אמור לכאוב?'.

זו הזדמנות שלנו לדבר אתם על אינטימיות, על שפה, על הקשבה לגוף. על המקום המקודש שמוקדש לבני הזוג. ורק להם. על זה שאנחנו לומדים ומושפעים מבחוץ אבל המסע המשותף של בני הזוג כרוך בהתכתבות עם הקולות האלו וניסיון אמיץ להשאיר אותם מחוץ לחדר. כן, גם את הקול של השוויגר.

זו הזדמנות לייצר אמירה ברורה ביחס לכאב ביחסי אישות. להגיד בקול (גם אם מדובר בנערה שהיא 'רק' בת 16) שיחסי אישות לא אמורים לכאוב. פשוט להגיד את זה בקול. להגיד שכאב הוא טוב כי הוא מאותת לי שמשהו לא בסדר. כאב הוא טוב כי הוא מאלץ אותי לעצור לרגע ולשאול מה לא בסדר, מה מפריע לי, מה אני צריכה (וצריך) לשנות.

אלו אמירות חשובות וקריטיות שיש מצב שזו הזדמנות חד פעמית לדבר עליהם במסווה של דיון על הסדרה. זה כבר כאן אז לפחות בואו נעשה עם זה משהו טוב.

ד"ר מיכל פרינס, מנהלת מרכז יהל לייעוץ והדרכה לחיי אישות

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן