אמרה לי פעם אישה חכמה: פוסק גדול זה פוסק שיודע להתיר. לאסור כולם יודעים, אבל להתיר זו כבר באמת חכמה גדולה. לאחרונה, מפורסמות בתקשורת כתבות שונות שמציגות את המורכבות שיש עם מקוואות הנשים בעידן הקורונה. ישנם קולות, גם מצד גורמים הלכתיים, הקוראים לבדוק לעומק את העניין, ואם יש צורך לסגור את המקוואות.
אני לא מצליחה להבין מה החידוש הגדול בקריאה לסגור את המקוואות, זה ברירת מחדל, פתרון קל שבורח מהתמודדות; מאז פרוץ הקורונה הקריאות הללו, גם בקרב הנשים הדתיות, נשמעות ללא הרף.
לא צריך להיות רב או אפדימיולוג כדי לקבוע קביעה שכזו, ונשים רבות ממילא עשו דין לעצמן והדירו רגליהן משם.
הדיון ההלכתי שמתנהל עכשיו על פתיחת מקוואות מול חשש פיקוח נפש מהידבקות בקורונה הוא מצומצם ומנותק, תורת חיים שהפכה לדיון הלכתי קר, מנוכר, וחיצוני, המתעקש לשמור על נתק מהחיים ומהמציאות.
ומהי המציאות?
המציאות היא, כפי שכתבה לי חברה, שהם "משתדלים לשרוד אחד את השני בבית". המציאות היא שבני זוג רבים נמצאים יחד בבית, בתקופה מורכבת ומפחידה. המציאות היא שיש נשים רבות שממילא מתמודדות עם דיכאון ומשברים, והקורונה הזו מכה אותן מכה ניצחת. המציאות היא שיש בתים רבים בישראל שהזוגיות בהם מחזיקה מעמד בקושי, ועכשיו הם מתקרבים למדרגות הרבנות בקצב מבהיל.
המציאות היא שיש מגיפה בעולם, שאף אחד לא יודע מתי היא תחלוף אם בכלל.
זו המציאות (תמונה חלקית), שאף רב.נית או פוסק.ת הלכה למיטב ידיעתי לא התייחס אליה. אף אחד לא מדבר על כמה חשוב הבית היהודי. אף אחד לא מזכיר את המדרש המפורסם מפרשת סוטה, שהשם המפורש נמחה כדי לשמור על התא המשפחתי. כולם משתמשים שוב ושוב בביטוי פיקוח נפש, אף לא אחד טורח להזכיר את הביטוי בהקשר של דיכאון ואובדנות חלילה.
מצב שבו החיים עצמם הופכים להיות לא רלוונטיים להלכה הוא מצב מסוכן שעלול לגרום לכך שההלכה תהיה לא רלוונטית לחיים. דיני נפשות זה גם בני זוג שיוצאים מדעתם ממתח ודאגה, והילדים שנמצאים שם בתווך.
כולם מדברים על סכנות המגיפה הוויראלית, ויש התעלמות מוחלטת ממגיפה אחרת הנגרמת ממנה.
ההבדל המהותי בין שתי המגיפות הוא שאחת היא בלתי נשלטת ואחת היא לחלוטין בידינו. העניין הזה הוזכר ברמז בדבריו של הרב רפי אוסטרוף בסרטון של "כאן", שאמר: "לסגור את המקווה זה כמעט לסגור את החיים".
הסיפורים על אימותינו שצעדו 12 שעות בשלג וטבלו במי קרח ברוסיה כדי לשמור על טהרת המשפחה הם סיפורים יפים, אבל כמו מדרשים וסיפורים רבים אחרים הם לא רלוונטיים ברמת הפשט שלהם למציאות של ימינו. אנחנו חיים בעידן בו זכינו בגאולת הגוף, ועכשיו צו השעה הוא גאולת הנפש.
אנו זקוקים כעת לדמויות רוחניות גאוליות שמבינות את העניין החשוב הזה, שמודעות למציאות החיים המורכבת על שלל גווניה הרבים, והמודעות הזו באה לידי ביטוי בדיונים הלכתיים מחוברים לחיים ולמציאות. אנו זקוקים לדמות רוחנית שתנער מאיתנו סופית תפיסות נוצריות שנטמעו בנו ב2000 שנות גלות, תקרא ותזכיר מעל כל במה מהו קודש הקודשים היהודי הלכה למעשה.
אני לא אפידמיולוגית ואין לי מושג בכלל אם צריך לסגור את מקוואות הנשים בגלל נגיף הקורונה.
אני גם לא רבנית, ואין לי פתרונות הלכתיים להציע. אולי אפשר לפתוח את מקוואות הגברים לנשים כדי לצמצם את מספר המשתמשות במקווה ספציפי? אולי אפשר לפתוח את מקוואות הנשים גם ביום כדי לאפשר זמן לחיטוי יסודי? לא יודעת, זה לא התחום שלי. אני יהודיה פשוטה שזועקת כאן אמת פשוטה.
יש בעיה שמצריכה פתרון, מצריכה פוסק.ת אמיתי.ת שייתן מענה לצורך קיומי בסיסי. לומר "אסור" וללכת כולנו יודעים.
ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".