"חג הקורונה" ממש לפני חג הפסח, מציב בפנינו אפשרות נפלאה להתבוננות בערכים והאמונות הזוגיים שלנו, לנער מהם את האבק ולהיצמד למסורת אבותינו – גם במישור הזה!
אנחנו נמצאים בזמנים יוצאי דופן ממש, שעוד אלפי שנים ידברו עליהם בהתרגשות, וינסו לנחש איך הרגישו אלו שהיו אז, במגיפת הקורונה ממש לפני ליל הסדר, בואו ניתן להם סיבה טובה להתפעמות מהתנהגותנו.
אנחנו מתקרבים לסדר פסח, החג האהוב עליי מכולם. זה זמן נפלא להתחיל להתבונן במשמעויות העמוקות והנפלאות של החג הזה, בהקשר של החיים המודרניים שלנו, האהבה שאנחנו נותנים ומקבלים במשפחה ובזוגיות שלנו, ולעשות קצת סדר – ונתחיל מ"סדר חשיבות". התחלה נהדרת היא להישען על מסורת אבותינו.
לפי המסורת היהודית, הזמן אינו קו ישר אלא כמו בורג, בה כל יום בשנה מונח בדיוק מעל היום המקביל לו בשנה שלפניו, עם אותה אווירה, אותם "שערי שמיים", אותם אתגרים למחשבה ואותה עבודה רוחנית בדיוק כמו באותו זמן בשנה, כלומר אותו יום בשנה שעברה.
אנחנו יכולים להתרגש ו"לחיות מחדש" דרך העיניים של הורינו, את יום חתונתם או יום לידתנו, או יכולים להתרגש דרך הוריהם, בכל ה' באייר, את שארע בו לפני 72 שנים (ב-14 במאי 1948), כלומר את רגע הכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כך בדיוק, ניתן "לחזור בזמן" אחורה כ-3972 שנים ודמיין ולחוש את ההתרגשות העצומה הממששת ובאה, ממש לפני יציאת מצריים.
קריעת ים סוףצילום: shutterstock
אנחנו נמצאים ממש ימים ספורים לפני מכת בכורות, שתשחרר סופית את בני ישראל מעבדות ותתחיל את דרכם אל האור, החופש והדרך הארוכה אל האושר המובטח – בארץ המובטחת. גם אנחנו, כל אחד מאתנו, יכול (וצריך?) להתכונן ליציאה אל הדרך שלו הפרטית, אל עתיד טוב יותר בשנה הבאה.
היציאה למדבר ("זה שמדבר" רמז לתיקון הדיבור) היתה מצד אחד מפחידה, מסע אל הלא-נודע, אבל גם סוג של "דייט מלווה בעמודי אש וענן" או טומנת בחובה הבטחה של "אם תתנהגו כראוי", נגיע ל"חתונה הרשמית בין אלוהינו לעמנו" במעמד הר סיני.
העברת התחושה המעורבת הזו, בדיוק בזמן הזה, אל הדור הבא, היא אבן דרך לעם שלנו וגם בחיי האהבה והמשפחה שלנו. גם ואולי בעיקר(!) בימי הקורונה. המצווה העיקרית של חג פסח, היא מצוות ה"הגדת", כלומר להעביר את ההתרגשות הזו ואת כל שארע אז, כאילו זה קורה היום ממש, עם המסקנות והלקחים - לדור הבא.
כמו בכל חגי ישראל, יש למצווה הזו, ל"הגדת", למסורת האבות שעוברת מדור לדור, "משכפלת את הטוב ומתקנת או מעדכנת את שצריך מהדור הקודם", גם חשיבות עצומה בחיי האהבה, המשפחתיות והזוגיות שלנו.
ה"תורה" שלנו - אוסף הנחיות לחיים מאושרים
ה"תורה" שלנו, או כל "תורה", היא אוסף חוקים והנחיות לביצוע מושלם של משהו ספציפי. כמו "תורת לחימה" או אפילו "הוראות יצרן למכונת כביסה". התורה שלנו – זו שקיבלנו שהשלנו הרגלים ישנים של עבדות לחומר והתמקדות בעיקר – הרוח, היא אוסף הנחיות לחיים מאושרים. חיי משפחה, קריירה ורוח מלאי טוב ואושר.
לאורך כל ההיסטוריה, בכל העמים, היו דורות שבאופן לא מודע, החליטו להתנער ממסורת אבותיהם, להתרחק "ממה שעובד", או מה"תורה" ו"להמציא את הגלגל מחדש". זה אף פעם לא עבד. לפי נתונים רשמיים, מכל 3.5 מיליון ישראלים בגיל המתאים, אינם בזוגיות או לא מאושרים בזוגיות שלהם. כואב הלב.
במידה מסויימת, חשבנו שהמצאנו דרך חדשה, אבל זה לא עבד, אז צריך לחזור למה שתמיד עבד. ל"תורת האושר" של אוסף הכללים שעבדו אלפי שנים: למשל, לחיבור הנכון והמדוייק בין "ליידי וג'נטלמן", למסורת אבותינו של תקשורת מכבדת, תפקידים מוגדרים, הכרת תודה על כל דבר, אין מובן מאליו, כבוד עצום לבן הזוג גם אם דעתו שונה ובעיקר התנהגות מאופקת של מלך בן מלך, מגובה בערכים ואמונות שעזרו לנו להבין ולהוקיר אחד את השני.
דוגמה אישית היא הצורה היעילה וכמעט היחידה לחנך את ילדינו, אשר משכפלים את התנהגותנו אחד לשני בבית ובעיקר – אל הורינו. זה לא מקרה, ש"חג הקורונה" מספק לנו הזדמנות נדירה לשים את הפוקוס על הגיל השלישי, על הורינו והסכנה הטמונה להם עצמם ולמסורת שלהם – אם תיעלם. או אם נתעלם ממנה.
למה דווקא להורינו? שהרי הם כבר מבוגרים..אם נתחבר למה שקרה "לנו" לפני 3374 שנים, כשמשה, גדול הנביאים אי פעם (יהודים, נוצרים ומוסלמים יסכימו עם הקביעה הזו), "של נעליו מעל רגליו" או "השיל נעילותיו מעל הרגליו" והוא בן 80. או אם נתחבר לרגע לנביא העצום שקדם לו, אבי עמנו, אברהם אבינו, ש"התחיל את המסע שלו מעבר למה שהכיר" בהיותו בן 75..
לפי ד"ר מיכה גודמן, התרבות המערבית דוחפת אותנו לקדש את הנעורים ולזנוח את המבוגרים או לחוש תסכול מהעובדה שאנחנו מתרחקים משיא חיינו, שהוא לכאורה, בגיל 30. אם "העולם שייך לצעירים" כדברי הלוגו המפורסם, זה מייצר תחושת תסכול הולכת וגוברת ככל שאנחנו מתבגרים ויוצר אצל הצעירים, בני הנוער, תחושה ש"הם יודעים הכל" ואנחנו, הוריהם "כבר מיושנים" כי אנחנו איטיים בהפעלת מסך זה או אחר (עולם החומר = הקנקן). לכן, לכאורה, אין צורך לשמוע לעצותינו ולדעתנו. אבל בתחום האהבה והזוגיות "מה שהיה הוא שיהיה".
צילום: shutterstock
מה עושים?
מנצלים את רוח הזמן ויוצאים לדרך חדשה. מחודשת. בוחרים טוב יותר את התגובות שלנו ואת "מי אנחנו בזוגיות" האם "ברוח אבותי" או פחות..מנצלים את "חג הקורונה" לשבת עם הנוער. כמו פעם, עין לעין. בלי מסכים מסיחים... זוכרים שזה הזמן לשבת ו"להגיד" ולחנך ולא לוותר. קיבלנו הזדמנות פז של הרבה משפחתיות ובלי הפרעות כמעט, לתקן את המצב עם הנוער. מדגימים להם בדוגמה אישית של מעשים ובדיבורים כמה אנחנו מעריכים את רעייתנו, ואת הבחירה שלה בנו, כל יום מחדש. הם יחקו אותנו ובתורם – ישמעו בקולנו.
איך? זוכרים את כלל "מי המלך פה?" שאומר שאם אנו מגיעים למקום חדש, איך אנחנו מיד מזהים מי הכי חשוב שם? לפי זה שכולם יכבדו אותו. זה שיצעקו עליו ותמיד יחשבו שיודעים יותר טוב ממנו – הוא כנראה הכי "נחות" בבית ולא המחנך והאחראי על המשמעת בבית. בשום אופן לא מערבים אותם במחלוקות שלנו (טעות נפוצה).
לובשים את "חליפת הסבלנות" ומסבירים להם במידת האפשר, את ההיגיון שבהחלטות שלנו בלי "כי ככה החלטתי" או "כי אני האבא פה". מרבים בסיפורי הורינו ומעשיהם, מעצימים מסורת משפחתית ומקפידים להסביר טעם לכל מעשה וכל מצווה, במקרה שהדרך אבדה. וידיאו עם הורינו היא דרך נפלאה לסיים כל יום באיחולי בריאות והערכה לדור הקודם. כך גם ילדינו יתייחסו אלינו.
מה שלא יהיה, לא מאבדים את מזג הרוח מול אם הבית או מול ההורים שלנו או האחים שלנו. ואם זה קרה – גם מתנצלים בפניהם מול הילדים, שיראו את החזרת "הסדר אל כנו". מזכירים להם ש"פסגת החיים" שלנו היא פנימית ולא חיצונית. כמו בקריירה.
לא כשהגוף בשיא כוחו והנפש בחיתוליה, אלא כמו במשל הקנקן. אנחנו מונחים להסתכל בתוך הקנקן ולא בחיצוניותו וכך גם בזוגיות – כמו יין, היא משתבחת עם השנים בעוד הגוף – הפוך. מדגישים את טעם החיים האמיתי. זה שנוצר עם הזמן, כשאתה "בדרך הנכונה" ויוצר זיכרונות, חוויות של בית, אהבה ללא תנאי, ניסיון מצטבר של חוכמה, שנות לימוד אנושיות והתנסות מוצלחת ולא "תרבות האינסטנט" ש"כל רגע הוא הרגע" ואין בלתו.
להזכירנו, דוד המלך התייעץ בכל עניין קריטי עם זקני השבט, לא גן הילדים הסמוך לארמון. מדגימים להם כמה מופלא עניין הזמן הספירלי ביהדות, שבדיוק כמו שבני ישראל יצאו לדרך מתוך אמונה שלימה ש"יהיה נפלא", כך גם צריך לצאת ל"דרך זוגית" בתחילת הקשר.
אגב, זה גם הקושי שבקורונה – אם היינו יודעים כמה זמן זה ייקח לא היינו מתוסכלים אלא מחכים בשלווה – וזה בדיוק הניסיון שהיה על בני ישראל לעבור...לפני היציאה לדרך...מבחן אמונה שכזה. הבה נצטיין בו!
הכותב: אסף יערי, מטפל זוגי ויועץ לזוגיות מאושרת מוסמך (NYU). לשאלות או קריאת מאמרים נוספים - 0548118400 או yaariasaf@gmail.com. חפשו בפייס - yaari asaf.
להורדת הגדה של פסח, בעריכת אסף יערי
להורדת הקובץ