הסטטיסטיקה לא מבשרת טובות. המספרים לא לטובתם. הנתון אומנם לא מוכח, אבל הדעה הרווחת היא ש-70 אחוזים מהזוגות שנמצאים בפרק ב' של זוגיות - נפרדים. כן, למרות המאמצים והאופטימיות, גם אלו שמנסים לבנות בית חדש ולתחזק זוגיות מוצלחת חדשה נכשלים אף הם לאחר תקופה.
אבל גם אם מתעלמים מהתחזית הקודרת הזו, מהעובדה שמלכתחילה סיכויי ההצלחה לטווח ארוך נמוכים, לבני זוג שנמצאים בזוגיות שנייה יש שלל אתגרים ומורכבויות להתמודד איתם. בדרך כלל מעורבים בתמונה גם ילדים מפרק א', ובני הזוג החדשים צריכים ללמוד לחבב אותם. אם גם לצד השני יש ילדים ממערכת היחסים הקודמת צריך להפגיש את הילדים משני הצדדים ולוודא שהם מסתדרים ביניהם. בחירת מקום המגורים הופכת להיות מורכבת, כי אי אפשר להתרחק מההורה הביולוגי השני, וכן צריך לוודא שהימים החופשיים של שני בני הזוג חופפים. נוסף על כך, צריך לדעת להתמודד עם המשפחה המורחבת והאקסים, שנמצאים תמיד ברקע. ולא נשכח כמובן את העניין הכלכלי: הנטל הכספי הרב, הסכם הממון שמומלץ לזוג החדש לערוך, מזונות הילדים שיש לשלם. כל אלו ועוד הופכים את חייהם של מי שרוצים להתחיל מחדש למאתגרים במיוחד.
לא רק קשיים טכניים עומדים בדרכה של הרומנטיקה בפרק ב'. הזוגיות בסיבוב השני שונה לרוב מהזוגיות הראשונה, ומסלולם של אלה שמחפשים הזדמנות חדשה לאהבה לא קל בכלל. לכאורה זה היה אמור להיות פשוט יותר. הם כבר בעלי ניסיון, חוו הצלחות וכישלונות, והיו אמורים לדעת מה עובד ומה לא מצליח בקשר זוגי. אולם מתברר שניסיון שנצבר בעולם הדייטים והזוגיות כצעירים שרק יצאו לעולם הגדול שונה לחלוטין מזה הנדרש לבניית פרק ב', שבו כבר יש לכל אחד מהצדדים חיים שלמים, ילדים, עבודה תובענית ומינוס בבנק.
לזוגות מהמגזר הדתי שמעוניינים להקים בית יהודי חדש אחרי חורבן הבית הראשון יש אפילו התמודדויות נוספות, כאלו שמקשות עליהם אף יותר.
צילום: shutterstock
איפה מוצאים?
זה מתחיל עוד בשלב החיפושים וההיכרויות. אחרי שקיבלתם החלטה אמיצה, שלמרות הניסיון הכואב אתם לא מתייאשים ומנסים שוב, פתאום אתם מבינים שזה מאתגר יותר ממה שחשבתם מלכתחילה. איפה בכלל מכירים בן זוג חדש לחיים? איפה מחפשים שותף חדש להזדקן איתו?
אם בפרק א' זה היה פשוט יותר, והייתה היכרות טבעית עם בני המין השני בבית ספר, בתנועת הנוער או אפילו באוניברסיטה, עכשיו המצב הופך להיות מורכב יותר. באין אפשרות לצאת למועדונים ולמקומות בילוי המיועדים להיכרויות, מסתכמים ניסיונות החיפוש של החבר'ה הדתיים הסרוגים בפנייה לשדכנים המתמחים בזוגיות שנייה, ובעיקר בשיטוט באתרי אינטרנט המיועדים להיכרויות. החוויה באתרים הללו לא תמיד פשוטה. צריך לבדוק היטב את ההיצע הקיים ולברר מי מתאים לנו. "יש לנו אלפי נשים גרושות באתר", אומר אסף נבון מ"שליש גן עדן", אתר ההיכרויות המוכר במגזר הדתי. "יש גם גרושות ללא ילדים שמעידות על עצמן כרווקות כדי לקבל יותר פניות מגברים. זה מוכח כי גברים, רווקים או גרושים, פונים יותר לרווקות מאשר לנשים גרושות. לעומת זאת, גברים גרושים דתיים יש לנו פחות באתר".
חיה ויינר, שדכנית במגזר כ-30 שנים, מכירה את התופעה שעליה מדבר נבון, אבל היא מעידה שמנגד יש גם לא מעט הצלחות, ושלעומת הרווקים, לגרושים יש גם יתרונות. "יש לי מאגר עצום של אנשים שמעוניינים להכיר בן זוג, שהולך וגדל כל יום. בהם גם כאלו שמחפשים לפתוח פרק ב'. אלו מדברים בעיקר על תיקון הזוגיות הקודמת, על הזדמנות שנייה לחיי משפחה ועל בניית בית חדש. אני חייבת להודות שהם הרבה יותר ממוקדים ומכוונים בחיפוש שלהם מאשר הרווקים המבולבלים שלא יודעים מה הם מחפשים".
תלחצו ידיים?
הכרת מישהו? קבעתם דייט ראשון? מצוין. שיהיה בהצלחה. אז מה את לובשת?
לא, לא מדובר בהתעסקות בזוטות. ניסיון העבר כבר לימד אותך שאין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני. את נעמדת מול המראה וחוככת בדעתך אם אף שכבר מזמן עברת ללבוש מכנסיים, כי את לא חושבת שהן מעידים על רמת הדתיות שלך, את צריכה ללבוש חצאית, כי הגבר שמולך יכול להתרשם אחרת. את תוהה אם החולצה עם השרוולים הקצרים שאת לובשת, שהאורך שלהם מספיק לך בהחלט, תתאים גם לקוד הלבוש של הגבר שכתב על עצמו באתר ההיכרויות שהוא "קובע עיתים לתורה".
הגעת לבית הקפה והוא כבר יושב ליד השולחן. את מזהה אותו מהתמונה ומתקרבת. הוא נעמד ומושיט לך יד ללחיצה. האם תושיטי יד בחזרה? כנראה כן. בזוגיות בפרק ב' הרבה פחות אנשים מקפידים על שמירת נגיעה כפי שעשו לפני שנישאו בפעם הראשונה. כנראה אז, כשרק יצאו מחממת הישיבה ומהאולפנה, זה היה קל יותר. זה היה ברור יותר.
"זה לא אומר שכל הדתיים שמרו נגיעה קודם", אומר משה סג"ל, נשוי בשנית, ומנהל את "better place", קבוצת פייסבוק פעילה, המשמשת פלטפורמה חברתית לגרושים מרקע דתי. "אבל בפרק א' מגע היה משהו שמגיע רק עם מישהו שהיית איתו בקשר ארוך, שהכרת הרבה זמן, או שהיה מגיע רק לאחר החתונה. בפרק ב', אצל הרבה אנשים זה הופך למשהו לגיטימי. לגיטימי לדבר וגם לעשות. זה לא משהו שאנשים מרגישים צורך להסתיר. כל הדיבור או העיסוק בנושא כבר אינם בגדר טאבו, ועל פי רוב זה גם יקרה במוקדם או במאוחר בין רוב הזוגות, עוד לפני מיסוד הקשר באופן הלכתי".
הודיה זייני, גרושה שמגדלת את בנה המתבגר לבד, מסייגת את הדברים: "אני יכולה להבין את מי שבוחר להכיר את בן הזוג הפוטנציאלי בכל הממדים ואין ספק שזה אתגר. ברור שהמגע הזה נובע מצורך טבעי, אבל לדעתי גם מחולשה מסוימת. אני מקפידה מאוד בעניין הזה. מעבר לכך שמדובר במצווה אני מאמינה שזהו סנן אפקטיבי מאנשים לא רציניים. הסנן הזה הוא שתומך בבחירה שלי, והוא שומר עליי ועל כל מי שבוחר לשמור נגיעה. הבחירה הזו מלמדת בעיניי על בגרות, שליטה עצמית וערכים גבוהים. דבר נוסף שמחזק אותי בהחלטתי בעניין הוא היושרה האמהית. אני מחנכת את הבן שלי למשהו מסוים, וזה מחייב אותי קודם כל".
צילום: shutterstock
אבל מה בכלל את מחפשת?
התיישבתם, הזמנתם קפה. הגיע זמנו של ה"סמול טוק". אם בדייטים שיצאתם אליהם בתחילת שנות העשרים לחייכם דיברתם בעיקר על חינוך ילדים, חלומות לעתיד, שולחן השבת העתידי שלכם (מפה לבנה והרבה זמירות שבת, אם אתם מתעקשים לדעת), עכשיו, 20 שנים אחרי, סביר להניח שתדברו על דברים משותפים כמו תהליך הגירושין הלא קל ששניכם עברתם, תחליפו חוויות על הילדים ותספרו על האקסים שממררים לכם את החיים.
יופי. עברתם בקלות את הדקות הראשונות, שמחתם כשהבנתם שיש אולי טעם להזמין גם מנה ראשונה, ותתחילו לחפש התאמות ביניכם. זה הזמן לבדוק אם יש בכלל פוטנציאל לזוגיות עם היושב מולכם.
במפגשי ההיכרויות לקראת החתונה הראשונה מגיעים בדרך כלל עם רשימת מכולת ארוכה. שלל סעיפים ותכונות שאנחנו מחפשים בבן הזוג הרצוי לנו. על פי רוב, אנשים מחפשים מישהו שמגיע עם השקפת עולם ורקע דתי דומים, ומערך אמונות זהה. בחיפוש אחר זוגיות שנייה, רגע לפני פרק ב', נקודת המוצא של החיפוש קצת שונה.
"האמונה הפנימית משתנה, ויחד איתה גם עניין הדת", קובעת שירן אלון, גרושה כארבע שנים. "כמי שהייתה ממש דוסית, היום אני הרבה יותר שקולה ובודקת, חוקרת לעומק. הכל התערער והשתנה, וקיימות יותר שאלות של 'למה' ו'איך' מאשר פעם, כשההלכה נתנה את הטון הברור. היום בסיס החיפוש בזוגיות מגיע אחרי חידוד השאיפות והרצונות מעצמי, וכמובן מהאחר. הציפייה שבפרק ב' יהיה מה שלא היה בפרק א' נובעת בעיקר מהגילוי העצמי והאומץ שלי. יש פחות הסתפקות במועט ויותר תודעת השפע, הגשמת חלומות ושאיפות. אני מתנהגת כלביאה עם עקרונות, פחות אכפת לי מה אומרים ויותר חושבת על מה שיעשה לי טוב. ובכל זאת, לגבי הדת", מדגישה אלון, "אני עדיין לא מוותרת על ההלכה אבל נשארת עם ראש פתוח. מוסר וערכים, מידות עם דרך ארץ לפני הכל. התפיסה שלי השתנתה, קודם כל בין אדם לחברו ואחר כך בין אדם למקום".
בחיפוש אחר זוגיות שנייה, הרבה אנשים מוותרים על הרשימה הסטנדרטית ומבינים שלא תמיד מה שהתאים להם בסיבוב הראשון מתאים להם גם עכשיו. הם יתעקשו פחות לחפש את המכנה המשותף והרקע הדומה, ותהיה יותר הכלה לדברים שלא הכירו בעבר. השינויים הללו אינם מצביעים על התפשרות.
"ויתור ופשרה אינם אותו הדבר", מבהירה דסי פפרמן, מנטורית להתפתחות, העצמה ותמיכה בעת משבר, מרצה ומעבירה סדנאות למציאת זוגיות. היא עצמה נמצאת בפרק ב' זה כשנה וחצי ונשואה כשבעה חודשים. "אנשים אומרים שבזוגיות צריך לדעת לוותר. בעיניי, יש הבדל גדול בין ויתור לפשרה. בוויתור עושים שיקול דעת, ובוחרים בהשקעה שרווח גדול יותר בצדה גם אם ההשקעה היא בעלת מחיר כלשהו. בפשרה בוחרים מתוך מקבץ לא מספק, כשכל האפשרויות לא נראות טובות מספיק. בגדול, היום אני לא מאמינה בפשרות. פשרה זה פושר. לא חם ולא קר. בינוני. לא רוצה. כבר התגרשנו, כבר הייתה שואה. כל זה בשביל להתפשר בסוף? ממש לא. מצד שני", מדגישה פפרמן, "ואת זה אני מלמדת היום, בשביל לא להתפשר על מה שאזכה לו הייתי צריכה המון עבודה עצמית. קודם כל להפסיק להתנהג כמו פשרה אחת גדולה. זוהי עבודת חיים".
כמה זמן לוקח לכם להחליט?
צלחתם את הדייט הראשון. גם השני והשלישי כבר מאחוריכם. איך ממשיכים מפה?
ברוכים הבאים לעולם ההתחבטויות. אם בנישואים הראשונים היה ברור שאחרי תקופת היכרות לא ארוכה במיוחד הגבר יורד על הברכיים, שולף טבעת, והבחורה פוצחת בדמעות ומיד מסכימה (לא נופלת בזרועותיו כמובן, בכל זאת מדובר בדתיים, כן?), לא כך הדבר בזוגיות שנייה. נדיר למצוא בני זוג בפרק ב' שמיהרו למסד את הקשר אחרי זמן קצר של היכרות.
לדברי סג"ל, "בניגוד לציבור הכללי, דווקא בגלל שבני הזוג דתיים - הם בודקים הרבה יותר. הרבה יותר דתיים מבינים היום שצריך לעבור תהליך יסודי. הרבה פחות זוגות חושבים על חתונה אחרי מעט דייטים. הם כבר לא מאמינים בסיפור של 'האהבה תגיע אחרי החתונה', שסיפרו להם בפרק א'. חשוב לבדוק היטב. הם כבר יודעים שאם זה לא מגיע עכשיו, זה לא יגיע".
ואכן, זה השלב שבו נערכות הבדיקות לעומק. אנשים גרושים, שכבר חוו אכזבות וכישלונות בחייהם, לא מוכנים להיחפז בשם האהבה ולהיכנס למסגרת זוגית מחייבת לפני שערכו תיאומי ציפיות ובדקו שוב ושוב שזה האדם שאיתו הם רוצים לחיות.
"מצד אחד, הדרישות שלי בזוגיות של פרק ב' עלו מהדרישות שהיו לי בפרק א' כי אני לא מוכנה להתפשר ולהיות בזוגיות שלא טובה לי, שפוגעת בי ושאני לא מסופקת ממנה", אומרת ויקי (השם המלא שמור במערכת), פעילה בקבוצת הפייסבוק better place"" ונמצאת כשנתיים בזוגית שנייה. "מצד שני, אני כבר לא רואה רק שחור ולבן ואני מצליחה לראות את הבן זוג בכל מיני זוויות שונות. אין כבר את השטנץ שלפיו הוא אמור להתנהג, אז אני רואה את היחס, את האהבה ואת ההכלה גם בצורות שונות, צורות ודרכים שמתאימות גם לאישיות שלו ולא רק לאישיות שלי. העיניים שלי פקוחות יותר ורואות באופן רחב יותר".
מזל טוב! ועכשיו מה?
מזל טוב, החלטתם לאזור אומץ, לקפוץ למים ולהתחתן? החלטתם למסד באופן הלכתי את הזוגיות? בשעה טובה. שיהיה רק בשמחות ובקלות. למה בקלות? כי כנראה צפויות לכם עוד לא מעט התלבטויות.
תגידו, איך אתם מתחתנים? זאת אומרת, מי עורך לכם את החופה? מתברר שזוגות רבים בפרק ב' נושאים צלקות מתהליך הגירושין שעבר דרך הממסד הרבני, בעיקר אם יש היסטוריה כואבת כמו עגינות או עיכובי גט. זוגות כאלו פעמים רבות אינם מוכנים לערב שוב בשמחתם את הרבנות הראשית שלהם, ומחפשים פתרונות הלכתיים שונים ויצירתיים. סוגיות נוספות שצפות כוללות למשל את כיסוי הראש. האם אישה דתייה שהורידה את כיסוי הראש לאחר גירושיה תחזור לכסות את ראשה בנישואין החדשים? או, איך לשלב בין המנהגים והעדות השונים של בני הזוג כפי שנהגו כל אחד בביתו עד כה.
דילמה מורכבת מאוד שיש להתמודד עמה בנישואין שניים היא זו של מקום המגורים. בני הזוג לא בהכרח גרו זה לצד זה, וכל אחד מהם בנה עולם שלם לו ולילדיו במקום שבו הוא גר. כעת, עם איחוד המשפחות, אחד מהם צריך להעתיק את מגוריו. זהו מהלך לא קל, וכשמעורבים בו ילדים קטנים הוא הופך מורכב אף יותר.
לירון פישר, הנמצאת זה ארבע שנים בזוגיות שנייה, טוענת שלא כמו בנישואין הראשונים, שבהם ברור שבני הזוג הדתיים עוברים להתגורר יחד מיד אחרי החתונה, בפרק ב' הזוג לא חייב לבחור בכך. "אם החלטתם שנועדתם להתחתן, עניין המגורים לא אמור להשפיע", היא אומרת. "מי שהדבר העיקרי בעיניו הוא המגורים המשותפים לא ימצא טעם בנישואין שאינם כוללים זאת. ולהפך, מי שמשמעותי בעיניו עניין ההלכה והנישואין עדיף שילך אחרי העדפותיו על פני מה מקובל חברתית. נישואין הם הצהרה של מחויבות, בין שהמגורים משותפים או לא. אין טעם לאחד בתים ולמצוא את עצמכם באינספור דילמות ואתגרים חדשים. אם זה מורכב כל כך לילדים ויוסיף עוד קשיים, זה עלול לפגוע בנישואין באופן בלתי הפיך. תעגנו את הזוגיות שלכם באופן הלכתי ותמשיכו להתגורר בנפרד".
למרות ההתלבטויות ועל אף הסטטיסטיקה המאתגרת, אל תאמרו נואש. מה הם כמה ויתורים והחלטות קשות לעומת זוגיות מוצלחת ואוהבת? הרי המשפט הידוע ב"שיר השירים" כבר קבע כי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". שיהיה בניין עדי עד מלא אהבה ואושר, גם אם הוא מגיע רק בניסיון השני.