רווקים, תנו צ‘אנס אבל אל תתפשרו

הכול התחיל כשרציתי להכיר לאסף, רואה חשבון מקטמון שאוטוטו נושק לארבעים את מיכל, רווקה מוצלחת שביקום מקביל הייתה מוצפת בעשר הצעות שונות לפחות. אסף עדכן אותי שהוא דווקא מכיר את מיכל מאחת מארוחות השבת: "אין ספק, היא נראת בחורה איכותית, אבל האמת, לא יודע אם זה מתאים".

"מה הבעיה?", שאלתי.

"היא נראת לי אמוציונלית מידי ואני מחפש מישהי יותר שכלית", הוא אמר.

"אז?". לא הבנתי לאן הוא חותר.

"אז היא לא בדיוק כוס התה שלי, זה נראה לי אבוד מראש".

"מחילה אחי", לא יכולתי להתאפק, "אבל יצאת כבר עם מאות 'כוסות תה' שבררת בקפידה, אולי אם תביא צ'אנס תוכל להפתיע את עצמך?".

אסף שמע, הרהר, חכך בדעתו ולבסוף החליט לא להחליט. השיחה הזו דרך אגב עם אסף התקיימה לפני שלוש שנים.

הוא עדיין בורר בקפידה את כוסות התה שלו.

לא מזמן חגגו ההורים שלי את יום הנישואין ה-42 שלהם, טפו טפו. כחלק מדור המילניום שחרת על דגלו את קידוש האינסטנט ומחויב בעיקר לזמני, לתחזק זוגיות בריאה ומופלאה במשך 42 שנה נראה לי דבר ראוי להערצה שאני מתפלל שאזכה לו אי"ה ביחד עם אשתי. אולי זה הזוי, אבל לפי ספר החוקים של דייטילנד, הסיכוי שהיום מישהו יציע טיפוס כמו אבא שלי לאחת כמו אמא שלי הוא מאוד נמוך ולמה? כי היא יותר רגשית , הוא יותר שכלי ומה הסיכוי שיצא משילוב כזה משהו טוב?

שאלתי עוד חברים שגם ההורים שלהם נשואים עשרות שנים באושר, לו יצויר היפותטית שההורים שלהם היו בדור שלהם האם הם היו מציעים להם לצאת ביחד? הרוב המוחלט ענו שלא. נכון, הם אמרו לי, למפרע הם זוג מהסרטים, אבל בדור שלנו, עם תנאי פתיחה כאלו אתה לא הולך למכולת. אז מה בעצם סוד הזוגיות של דור ההורים שלנו שלמרות השוני הגדול בהתחלה, הם נתנו לעצמם סיכוי ומדגמנים זוגיות לפנתאון?

באחד מכנסי הרווקות, נקראה לרווקים הקריאה: "אסור לכם להתפשר". ובאמת אף אחד לא רוצה להתפשר. כי להתפשר זה בינונית. להתפשר זה להפסיד. להתפשר זה לוותר. אני מניח שכוונת הקריאה הייתה: אל תמכרו את עצמכם בזול או אל תזלזלו בעצמכם כי אתם סוג א' למרות כל הלחצים של הסביבה, אבל חייבים להבהיר יותר את העניין, כי יש המון רווקים שיכולים לטעות במשמעות האמיתית כמו אסף שממשיך לדחות את ההצעות ולחפש את החלום המושלם שלו.

כשחושבים על הבחורות שמתייבשות כבר חצי שנה ויותר בבית בלי בדל הצעה, זה כבר נראה מבהיל: אם היא תמשיך לדחות הצעות שיכולות בסופו של דבר להתאים לה בשם חוסר ההתפשרות אז קרוב לוודאי שהיא תיהפך לחלק מהסטטיסטיקה של הבחורות שמאמינות שלפעמים חלומות מתגשמים וכל יום שעובר מגלה להם שלפעמים גם לא.

באופן אישי אכלתי חצץ וירקתי גלונים של דם ודמעות עד שבפעם הראשונה שראיתי את אשתי שגדולה ממני בשנתיים וחצי, ידעתי שיש כאן משהו מיוחד. אבל אז הגיע לי נציג אגודת ה'אל תתפשרו' ושאל בקול רציני: "זהו? וויתרת על מישהי שצעירה ממך בכמה שנים? עד עכשיו חיכית בשביל להתפשר? זו בחירה לכל החיים, אסור לך לעגל פינות!"

אבל האמת שלרגע אחד לא חשבתי שאני מתפשר שבחרתי מישהו שגדולה ממני. את מי בכלל מעניין הגיל למול התכונות המדהימות שלה שבדיוק כאלו חיפשתי? להתפשר? ממש לא. אני קורא לזה לחשוב חכם.

ידעתי שיש דברים חשובים ויש דברים חשובים יותר. ומי שחושב שכל סעיף ברשימת המכולת שלו הוא ייהרג ואל יעבור כי רק ככה החלום של בן הזוג האידאלי שלו יתגשם, מוזמן לחכות עד שהזמן יסביר לו שבתי הקברות מלאים באנשים שלא התפשרו ובסוף מתו לבד.

הזוגיות של הדור של ההורים שלנו מלמדת אותנו, שמסננת צפופה והכול או לא כלום עוד לא החזיקו שום דבר. נכונות אמיתית לעבודה על הזוגיות, מודעות ולכלים לצמיחה מתמדת דווקא כן.

אז אסף אחי, אל תתפשר! לך עם החלומות שלך. מגיע לך להתחתן עם מישהי מדהימה שתאהב אותך בגלל מי ומה שאתה. מגיע לך לצאת כבר מהרווקות הזו ובדיוק בגלל זה הגיע הזמן שלפני שאתה אומר לא להצעה הבאה תן לה סיכוי כי אולי תגלה שמבט שני אתה מסתכל כאן על אשתך.

עובדה, אצל ההורים שלנו זה עובד יופי.

המאמר יתפרסם השבת ב"עולם קטן"