אם יש דבר אחד בעולם שיכול להעיף לי את הסעיף, עשרים וארבע שעות ביממה, שבע ימים בשבוע, או לחלופין בשתיים בלילה כשהמורה שלי מכיתה בי"ת לחשבון מעירה אותי ומבקשת ממני לדקלם לה את כל לוח הכפל בעל פה, זה לשמוע את משפט הזהב הבא: "אתה רואה? בגלל זה אתה לא מתחתן". ככל שהמעיר התחתן לפני זמן קצר יותר, הוא אומר את המשפט הנ"ל בביטחון גדול יותר. כמו הרב אמנון יצחק, אשר חודשיים אחרי שגילה את האור, החליט שהוא יכול להוכיח בשלושה וחצי משפטים את קיומו של האלוקים.
למזלי הרב, המעיר שמאיר לי למד כוזרי, ויודע שלא שאלת המהות חשובה, אלא הדרך, ועל כן מיד לאחר שהוא יורה את משפט הזהב, הוא שוטח את הסיבות בגינן טרם הגעתי אל מעמדו הרם והנישא. לאחר שרבים וטובים כמוהו ויותר שמעתי, מצאתי, כי אף על פי שפרצופיהם של כולם שונים - סיבותיהן תמיד שוות:
1. סיבה מספר אחת, החזקה מכולן, לא משאירה שום מקום לוויכוח: "אתם רוצים להתחתן עם דוגמניות". יש במשפט הזה מן אבקת קסמים, שפשוט משביתה כל ביקורת נגדית. נראה שהיא בעיקר מסתמכת על הציפייה מכל בן תורה להתנער מכל מה שמזכיר בכהוא זה את תרבות המערב החיצונית והקלוקלת.
2. הסיבה השנייה במספר, אך הקשה לא פחות, היא: "אתם בררנים מדי". כאן, לרוב אנחנו נשתוק. הסיבה הזאת היא בעצם אותה הגברת מסיבה מספר אחת, אך בשינוי אדרת, ולכן לביקורת הזאת אנו לרוב מקשיבים יותר.
3. הסיבה השלישית והחביבה, היא המכונה בפי בעלי המקצוע: "אפקט מגרש החנייה". סיבה זו משותפת לכל בני גילנו, דתיים, חילוניים ומסורתיים כאחד. בשפת העמך היא מכונה: "יש לכם יותר מדי מבחר". זאת הסיבה שאימא שלי הזדעזעה אנושות לפני שנתיים, כשבישרתי לה שאני עובר לגור בצומת פת (אתה עובר לגור בביצה בקטמון?). חיסרון זה גם נוצר מכיוון שלא התחתנתי בעודי בישיבה. כי הרי, טוב לו לאריה לגור לבדו בתוך הכלוב בגן, מאשר להסתובב בספארי הפרוע עם כל בני גילו.
עכשיו אני עומד בפני התלבטות קשה. אם לא שמתם לב, נושא המאמר נוגע לי בנושא רגיש עד למאוד, ואני מתחיל להרגיש שהקריאה בו הופכת בפי הקוראים ליותר מצחיקה מאשר מועילה, משל היו מקשיבים ל"זהבי עצבני" היורה את כל אוצר הקללות שלו ביידי"ש על חרדי פעור פה שבטעות עלה לו על הקו.
בידור זהו דבר מבורך, אומנם המטרה המרכזית העומדת כעת על הפרק היא השורה התחתונה, אותה אנחנו חייבים ללמוד מחוכמת ההמון הטמונה במשפט זהב זה. אנחנו לא משלים את עצמנו שחיים בזוגיות הן עונג מתמשך וצרוף, "גן עדן בחייו". אנחנו יודעים שיש קשיים ומהמורות, ואין דבר יותר מעצבן (אחרי משפט הזהב כמובן) מאשר לראות זוג שמנסה להראות שהכל מושלם בזוגיות שלהם.
אבל, אנחנו רוצים, אנחנו חולמים, גם אם לא מחר אז מחרתיים, שמתישהו יומנו יגיע. לא תהיה זו הגזמה לומר, שלפחות בחמש מתוך מאת האחוזים של הזמן שלי במשך היום אני מקצה לשאלה: "למה לעזאזל אני לא מתחתן כבר?", או יותר נכון: "מה אני עושה לא נכון, שרק גורם לי להתרחק מלמצוא את האישה המדהימה איתה ארצה לחלוק את שארית חיי?".
אני סבור שמאחורי השילוש הקדוש הנ"ל, עומדת סיבה מרכזית אחת. אני חושש, שהסיבה לכל שלושת הגרורות, נגרמת דווקא בגלל המגזר ממנו אני מגיע ובו התחנכתי. יש עוד מיליון סיבות בגללן אני עדיין בגדר: "אוייב הציבור מספר שתיים" (במקום הראשון נמצא או ברק, או מופז, או הפוליטיקאי התורן שמאיים ברגע הנתון על קיומה של ארץ ישראל השלמה). אבל, אחרים כבר עשו לי את העבודה השחורה, אז למה לא להתחיל עם ההערות שלהם?
אכן, כל הפוסל במומו פוסל, ולכן אין זה מפתיע שמגזר מסויים בעצם מבקר בך את מומיו הוא. אומנם, מומיו הוא הם גם מומיי אני, ולכן עלי לברור מתוך האוכל המשובח שקיבלתי כל חיי, את הפסולת שקיבלתי, ולזרוק אותה הצידה. על נכונותן החלקית של שלושת הסיבות דלעיל, ועוד כמה חידודי לשון מצחיקים יותר או פחות, אם ירצה ה' ובלי נדר - בשבוע הבא.