לא יבשל בעל בקדירת אשתו

"אין מצב שאני הולכת לרופא הזה ביום שישי. מי יבשל?", זרקה זוגתי פצצה.

"אז אולי נלך שבת להורים שלך?", הצעתי.

"אין לי כוח לקחת 4 אוטובוסים, לנסוע 5 שעות, וכל זה בשביל לחסוך בישולים לשבת אחת", השיבה.

"וגם", הפסיקה אותי אשתי לפני שהספקתי להציע, "נמאס לי ללכת להורים שלך" .

"את יודעת, תמיד חלמתי לעשות שבת עם פיתה וסלאמי", הצעתי.

"השתגעת?", הזדעזעה זוגתי עד עמקי נשמתה, "עוד מעט גם תציע שנוכל על סֶנָדוֹת. מה, אנחנו במחנה בני עקיבא?".

"לא, אנחנו זוג סטודנטים בחופשת מבחנים. חורשים כל השבוע וקבענו תור לפני שלושה חודשים לרופא ביום שישי הזה", השבתי מלחמה.

"אני לא עושה ככה שבת", סיכמה אשתי את הדיון.

"אז... אולי... אני... אבשל... את... ה...שבת", סיננתי בין השינים .

בהתחלה הזוגה לא הגיבה, חשבה שאני צוחק. בצדק. בדייטים שאלה אותי אשתי האם אני יודע לבשל. "אני יודע לבשל שלושה דברים", התגאתי, "ביצת עין, ביצה קשה וביצה מקושקשת". מאז התקדמתי, בשנה שחלפה התמקצעתי גם בספגטי (דירת סטודנטים, כבר אמרנו?). וזהו.

כשזוגתי הבינה שאני רציני היא הפסיקה לצחוק. "אתה?", הצביעה כלפי באי אמון.

"כן, אני", נעלבתי, "כזה סיפור לבשל?".

"כ...ן...", ענתה אשתי באיטיות, עם רשף בעינייה.

"מה פתאום? אני אראה לך...", השבתי.

* * *

בוקר. יום שישי. הבית ריק. זוגתי עלתה על האוטובוס הראשון לירושלים. אני מפשיל שרוולים ושוטף ידיים טוב טוב בסבון. ככה הכנו חלות בגן. לא היססתי לרגע. היישרתי מבט לכיוון הכיור, ובצעד החלטי ולא אופייני הוצאתי את הפלאפון מהשקע בשיש וחייגתי.

"אמא, אני צריך רעיון למשהו קל, טעים ומהיר להכין לשבת", התלוננתי.

"אין בעייה, אבל אני לא יכולה עכשיו. תגיד לאיילת שתחזור אלי עוד שעה ואני אביא לה מתכון".

"אמא, אני לא רוצה מתכון, אני צריך הוראות הכנה. עכשיו".

ישבתי, לקחתי עט ורשמתי את כל ההוראות. בדיעבד התברר שקוראים לזה מתכון.

מה אני אגיד לכם? הייתי מאוד מופתע. חשבתי שיהיה יותר מסובך. פשוט לקחתי עוף, שמתי עליו קצת ריבה ומיונז והכנסתי לתנור לשעה וחצי. ואורז? כמו פסטה רק 12 דקות יותר. אפילו השקעתי והוצאתי חבילה של שעועית קפואה מהמקפיא ושמתי 5 דקות על הגז.

בקיצור, תוך שלוש שעות, השבת היתה מוכנה והכיור היה גדוש בכלים מלוכלכים.

* * *

"אז איך היה?" חייכה אשתי בהנאה סדיסטית לאחר שפתחה את הדלת.

"האמת היא, לא כזה נורא" איכזבתי את אשתי.

"אז מה? חביתה לכבוד שבת" עקצה זוגתי.

"מה אנחנו במחנה סיירים?", החזרתי, "מחבת אחת לחביתה לא היתה מצליחה למלא את הכיור".

את החושך בעיניה של אשתי היה אפשר לראות גם באמצע היום. אני לא יודע מה יותר הטריד אותה. האם זה שבאמת הצלחתי לבשל משהו, או ההכרה בכך שהיא תצטרך לשטוף את הכלים למרות שהיא לא ממין זכר.

* * *

"דווקא יצא טעים העוף", אמרה זוגתי בהפתעה.

"מאוד קשה להרוס עוף", הצטנעתי, "איך השעועית?".

"תיבול טוב".

"להוציא קפוא מהפריזר, 5 דקות במים רותחים, קצת רוטב סויה ושומשום", דיקלמתי את אימי.

"ילד טוב של אמא", אמרה זוגתי בציניות.

"פשוט לקחתי מתכון", הצטנעתי.

* * *

ולקינוח:

• עוגת ספירלה גבינה ושוקולד לבן (כשהשכנה נכנסה ושמעה שאיילת הלכה לרופא ואני נשארתי לבשל, היא ריחמה עליה ומיהרה להכין "משהו קטן").

• אם אין כוח או זמן לבשל, אפשר לעשות שבת גם עם פיתות ופסטרמה.

• זה לא כזה קשה לבשל. פשוט צריך מתכון קל, טעים ופשוט.

• לא צריך לדפדף שעות בספר מתוכנים. פשוט מרימים טלפון לאמא. אם אמא לא עונה- אינטרנט.

• הכי טעים לאכול מה שהשקעת הכי פחות זמן ומאמץ כדי להכין.

• אין הצדקה להשקיע יום שישי שלם ולילה לפני, אם אפשר לבשל הכל בשעה וחצי.

• צריך להיות מאוד מוכשר כדי להרוס עוף ואורז. עוף לא טעים זה בגלל ששורפים לו את הצורה על הפלטה.

• צריך להיות מאוד מוכשר להרוס עוגה. אבל יש גם אנשים מוכשרים כאלה. אחי הצליח. זה מה שקורה כשמתבלבלים בין כפית וחצי אבקת אפייה לכף וחצי.

• לא משנה כמה קל לבשל, גברים ימשיכו לפחד מכך ונשים תמיד ימשיכו לנצל זאת.

• לבשל זה לא כזה קשה כמו שהזוגה טוענת. מה גם שאפילו בשביל זה היא צריכה מתכון מפורט. וגם אז עדיין יש לפעמים פשלות.

• יותר קל וגם יותר כיף לבשל, מאשר לשטוף כיור מלא כלים שהבצק כבר התייבש עליהם.

• למרות כל האמור לעיל, תן לאשתך לבשל. היא עדיין עושה את זה הרבה יותר טוב ממך. ואם לא, כל הבאסה.