ולא יראה לך קולפן בכל גבולך

האישה סיפרה לי, שבועיים לפני פסח, שהפעם אנחנו נהיה בבית. מי ינקה, מאיפה נשיג סירים ולמה לעזאזל צריך קולפן כשר לפסח?

חדשות כיפה אודי נצר 30/03/13 20:40 יט בניסן התשעג

ולא יראה לך קולפן בכל גבולך

"אודי, השנה אנחנו בבית בפסח", הודיעה לי הזוגה.

"בבית של ההורים שלך או של ההורים שלי?", אמרתי בעייפות.

"בבית שלנו", הדגישה אשתי.

"בבית של מי?", נפלתי מהכיסא.

"נמאס לי לסוע כל פסח. זה סיוט לחיות על מזוודות למשך שבוע בבית של מישהו אחר", הסבירה.

"וזה חלום בלהות לנקות ולקרצף את הבית למשך שבועיים" החזרתי לזוגה, "וחוץ מזה, אין לנו בכלל כלים לפסח", הטלתי את נשק יום הדין.

"דווקא זאת הזדמנות מצויינת לקנות סירים חדשים", התלהבה איילת.

"את יודעתמה?", מיהרתי לכבות את ההתלהבות, "אני בטוח שיש לנו מתחת למיטה סירים מהחתונה. סכו"ם וצלחות אפשר להשתמש בחד פעמי".

"ומי ינקה?", הקשתה זוגתי.

"את שואלת אותי? אני לא רציתי להישאר בפסח בבית. את חושבת שסתם ככה הסכמתי לבלות כבר שנתיים ברציפות מרצוני הטוב שבוע אצל החותנת? מצידי את יכולה להישאר בפסח בבית. אבל אני לא מנקה".

"נו באמת, אודי", ניסתה אשתי להעיק לי על המצפון.

"איילת יקרה שלי, עד שיש לי אפשרות לא לנקות לפסח אני מתכוון לנצל אותה. לפחות עד שימאס לההורים שלנו לארח אותנו למשך שבוע".

"אתה יודע מה? עשינו עסק. אני אנקה ואתה תבדוק חמץ. כבר חמש שנים לא ניקינו את הבית כמו שצריך".

***

"הבטחתי", אמרה אשתי, "אבל לא הבטחתי לקיים".

עוד יומיים נכנס פסח ואני יכול להגיד לכם שבסופו של יום אשתי ניקתה את החלונות ואני ניקיתי לפסח. אמנם אשתי "התחילה" לנקות לפסח, אבל אז פתאום נגמר המעון והגן ושתי הבנות שלנו התחילו להסתובב לה בין הרגליים וככה היא לא יכולה לנקות. אז איילת לקחה את הבנות לפארק ואני נשארתי לנקות לפסח. מה שהוגן הוגן.

***

"רק רגע אודי, אל תלך עדיין. שכחתי לכתוב משהו על הפתק", עצרה אותי אשתי לפני שהספקתי לברוח למכולת.

"מה בקשתך איילת? עד חצי המלכות ותעש", השתפכתי.

"קולפן לירקות“, ביקשה.

"כבר אבד לנו הקולפן? הבוקר השתמשתי בו כדי לקלף תפוחי אדמה. זה הדבר היחיד שאפשר לאכול אחרי שהכרחת אותי להכשיר את המטבח שבוע לפני פסח", סנטתי באשתי.

"לא, מה פתאום נאבד. צריך לקנות קולפן לפסח", הסבירה כאילו שאני חייל חילוני שהגיע להתארח בסעודת ליל שבת.

"השתגעת? קולפן לפסח?", נחרדתי.

"כן קולפן לפסח. בפסח הכל חדש", עמדה על שלה.

החלטתי שיש גבול ומישהו צריך להרביץ קצת יידישקייט בבית שלנו: "קולפן לפסח? הקולפן שלנו פרווה. אנחנו משתמשים בו גם לבשרי וגם לחלבי. אף פעם לא ערבבנו איתו את הצו'לנט וגם לא הכנו איתו קפה. שום יד סולדת ושום בטיח. מקסימום נשטוף אותו במים וסבון".

"היום דיברתי עם שירה והיא סיפרה לי שהיא קנתה הבוקר קולפן במכולת. היא אמרה לי שכמעט כל הקולפנים נחטפו. אני לא מוכנה שנעשה פסח בלי קולפן כשר לפסח. מספיק לי שאנחנו לא אוכלים מצה שמורה כל הפסח כי זה יקר. אני לא רוצה ששירה תחשוב שאנחנו גויים", נעלבה.

"עם כאלה שכנים אני מבין מאיפה צמחו כל עלילות הדם", סיננתי.

***

מה נשתנה הפסח הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים בכלים ישנים, הלילה הזה כולו חדשים. פתאום לפני פסח המכולת של ברוך התחילה להיראות כמו הום סנטר. ואני זוכר שפעם אשתי התלוננה שבמכולת אפשר לקנות רק ביצים וירקות. היו ימים.

בקיצור, אשתי קיבלה תיאבון מכל מה שהיא ראתה במכולת, והיא החליטה שפסח אנחנו בני חורין ואי אפשר לאכול בבית בחד פעמי. כלומר, בליל הסדר כמובן שלא נשארנו בבית כיוון שאשתי לא יודעת איך להכין חרוסת. כל שנה אמא שלה מזמינה את הדודה לאה הזקנה לליל הסדר ומוכנה לסבול אותה כי בלי החרוסת שלה זה לא פסח. גם בשבת ובשביעי של פסח אנחנו לא נהיה בבית, כיוון שמסיר השומנים הסיר אמנם את העור שלי אבל לא מספיק כתמים כדי שהתנור יקבל אישור מאשתי.

ככה יצא שכשאשתי אמרה שפסח הזה נהיה בבית, היא התכוונה שנהיה שם יומיים של חול המועד. בבית אכלנו רק מצה עם שוקולד או חמאה וזה דווקא היה מאוד טעים. אני לא יודע בשביל מה טרחתי לטבול כל כך הרבה סירים. אבל את התקף הלב האמיתי אשתי קיבלה אחרי שכבר מרחתי לכולן מצה עם שוקולד והייתי מאוד מרוצה מעצמי.

"אני לא מאמינה אודי", נכנסה איילת להיסטריה, "שכחנו לקנות נטלה לפסח".

"לא נורא, נשתמש בנטלה של השירותים", ניסיתי להרגיע.

"השתגעת? פסח", לא ויתרה הזוגה.

"אולי כוס זכוכית?", ניסיתי את מזלי.

"אודי, אנחנו צריכים ליטול ידיים, לא לשתות מיץ תפוזים", כעסה.

"את רוצה שאלך למכולת?", נכנעתי.

"נראה לך שלא חשבתי על זה?", נעלבה, "כבר שבוע לפני פסח שירה סיפרה לי שהיא נסעה במיוחד לירושלים כדי לקנות את הנטלה האחרונה שנשארה בארץ".

"את יודעת מה, אני אלך לבקש משירה את הנטלה שלהם. אתמול הם לקחו ממנו חבילה שלמה של גבינה צהובה מגורדת, הם חייבים לנו" ניסיתי להציל את המצב.

"אתה חושב שהם יסכימו? למרות שאנחנו לא אוכלים מצה שמורה בפסח?", שאלה בחשדנות.

"בשביל מה יש שכנים?", חייכתי ולקחתי ליתר ביטחון את הנטלה מהשירותים שלנו מתחת לחולצה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן