אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני וזה הוכח מחקרית. למעשה, מעל 90% מהתקשורת שלנו אינה ורבלית כלל. התקשורת הזוגית כוללת שפת גוף, הבעות פנים, מחוות, תנודות ראש קלות ואפילו ריח. חלק משמעותי מהרושם שלנו על הסביבה אינו קשור למה שאנו אומרים, אלא לאופן התנהלותנו ולנִראוּת שלנו וכדאי שנהיה מודעים לעצמנו קצת יותר.
במחקר מאַלֵף, לשיפוט בזק, הקדישו סטודנטים בקורס אוניברסיטאי בין שלוש לעשר דק' כדי להתוודע לסטודנט אחר, זר, ביום הראשון ללימודים. ומייד אח"כ התבקשו לדרג את הסבירות שתהיה זו היכרות שטחית או שיהפכו לידידים קרובים. כעבור תשעה שבועות התגלה שהרשמים הראשוניים חזו מהלך ממשי של יחסיהם בדייקנות מפתיעה ((Sunnafrank & Ramirez 2004. הספרות מלמדת כי רושם ראשוני מתרחש תוך 7 שניות עד דקה וחצי. זה הזמן הנדרש לגבש דעה חיובית או שלילית. וגם לגבש החלטה בלתי מודעת האם נוכל לסמוך על האדם שמולנו, באמצעות שלושה אלמנטים בסיסיים הקשורים אחד בשני: KNOW , LIKE ,TRUST. אז מתגבשת החלטה בלתי מודעת לגבי אופיו, ולגבי יחסים בין־אישיים הנשען על האינדיבידואליזם ההבעתי ועל האופן שבו נתקשר עם אותו אדם. אנו נוטים לצבוע מעשיו של אדם לפי אותו רושם שיש לנו, בדומה ל 'אפקט ההילה' נוטים לייחס תכונות לאנשים לדוגמה: "היא נראית חכמה אז היא בטח גם חרוצה". יש גם את אפקט ה"דומה לי" לפיו אנשים נוטים לחשוב בחיוב על מי שדומה להם - בתחביבים, אמונות, מצב דמוגרפי דומה וכו'. מחקרים מראים כי יש מתאם גבוה בין תדמית חיובית לבין הרצון לחבור לאדם זה.
מבחינה מדעית, במחקר שנערך על-ידי פרופ' אליזבת פלפס, מאוניב' ניו-יורק, והתפרסם ב-2009 ב- . Nature Neuroscienceממצאי המחקר הצביעו על כך שאפקט הרושם הראשוני הוא כה חזק עד כי להזדמנות שנייה אין צ'אנס מול הרושם הראשוני. באמצעות המחקר פלפס בדקה כיצד המוח האנושי מתרגם רושם ראשוני. מוחם של הנבדקים נסרק ב-MRI והצביע על כך שכאשר מוחנו מגבש רושם ראשוני על אדם, בו בזמן יש שני אזורים פעילים במיוחד במוח. הראשון הוא האזור במוח שמקושר עם זיכרון רגשי וידוע ביצירת מדד חברתי על הזולת, בהתאם לרמת האמון שהוא מעורר. האזור השני במוח הוא רכס החגורה האחורי, שהופך לפעיל בד בבד עם הענקת ערך לתגמול אפשרי. שני האזורים הפעילים משקללים בפרק זמן קצר ביותר את מה שאנו חושבים על האדם שמולנו ומוחנו מעניק ניקוד סופי שהוא - הרושם הראשוני. כיוון שאזורים פעילים אלו קשורים ברגשות- הם עושים חיבור בין רושם ראשוני לבין תחושה ורגש, וכאמור הרגש - מקודד, מעוגן ונשאר בזיכרון ולא ניתן לשנותו.
מאחר ורושם ראשון מתגבש בשניות הראשונות בהן אנו רואים אדם - זה או אהבה ממבט ראשון או אכזבה ממבט ראשון. הפֶּלֶט של האחד נהפך לקֶלֶט שמפעיל את מנגנוניו של האחר ללא כוונה מיוחדת מחוץ למוּדעוּתנו. מרְחבי הרשתות החברתיות יוצרים מציאות מדומה במרחב ה-- WWW והם האספקלריה השלטת על הרושם הראשוני עוד לפני כל מידע עלינו. הנראות שלנו המתועדת בהררי תמונות באינסטגרם, בפייסבוק, בטוויטר, בווטסאפ, בסנאפצ'ט, ביוטיוב וגם טרנד הסלפי מהווים כלי טכנולוגי מצוין המועבר תוך חלקיק שניה, ככל שניטיב להשתמש בו לתיעול חיינו. בתקופת הדייטינג לפני שמעלים לפיד תמונות, דפים, סרטונים המתעדים לעייפה כל רגע בחיים שיתפשט במהירות ברחבי הרשת. ושנייה לפני שתמהרו ללחוץ על Post, Share, Sendבעוד הנכם ממתינים ללייקים שיהבהבו באלגנטיות. תחשבו איך זה יכול להשפיע? ומהו הרושם שזה משאיר? כי זהו כרטיס הביקור שלכם שדרכו תותירו רושם ראשוני שיתקבע, יישאר חרוט, ויניע כל מציאות אותנטית. זכרו, אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני המתגבש בשניות הראשונות בהן רואים אדם. עוד לפני שתפיסות המצויות מחוץ למוּדעוּת מגיעות להכרתנו, ולפני שאנו מכירים ברגשות התת-קרקעיים שמתעוררים בתוכנו אנו פועלים על סמך האסתטיקה החברתית. הנִראוּת משפיעה על יחסינו עם הזולת באופן סמוי אך רב עוצמה.
המוח החברתי הוא סך כל המנגנונים העצביים המתזמרים את מחשבותינו ורגשותינו כלפי הזולת, וכל תמונה שהזרמנו לרשת תירשם בתודעה של כל מי שיצפה בה ותעבור תהליך קידוד בזיכרון הקולקטיבי. אז כשאנחנו מזדרזים לקחת טרמפ על הטרנד בל נשכח; לא בכדי נאמר 'תמונה אחת שווה הרבה יותר מאלף מילים'. ולא משנה מהו ה"אני" האמיתי שלנו. הרושם הראשוני יתקבע, יישאר חרוט, ויפריע לכל מציאות אותנטית. וגם כאשר כל החושים שלנו נכנסים להילוך גבוה, הרושם הראשוני גובר. כפי שהשפה הפסיכולוגית הקוגניטיבית מכנה: ה "אינטואיציה"; המאפשרת לאדם ליצור הערכה על בסיס אותות לא מילוליים. אלה מסייעים לנו לקבל החלטות מהירות. האינטואיציה היא אמצעי הערכה ושיפוט שמקורו בתת-מודע ומתבסס על המטען הרגשי. לעומת זאת, שפע התמונות באינטרנט לעתים קרובות אינו מקל עלינו להעריך את המועמד. וזאת משום שהגלישה במרחבי הרשת מבלבלת ואף משתקת אותנו. ומקשה על יצירת קשר רגשי עם אחרים ועלינו להבין מה אנחנו מרוויחים בו בזמן שאנו מפסידים. כפי שכתב ר' שלמה קרליבך: "כשבני הזוג 'מכירים' זה את זה, זה עצוב. אסור להפסיק ללמוד זה את זה אף פעם".
מאפיין בולט של תקופתנו הוא ההאצה אל העתיד. בעולם הוירטואלי הג'אגלינג מטורף והטיימליין שלכם צריך להפציע לפני כולם ולהעיד על שנינותכם למקרה שבן/ת זוג פוטנציאלי ירצה לצוד אתכם. על אף ההלל על הקִדמה, הרושם הראשוני עדיין נעדר את הרומנטיקה. זכרו רושם ראשוני אמור להשאיר מעט מקום לסקרנות שלא באה על סיפוקה, מה שיצית את הרצון להכיר את הפרסונאליות. צורת התקשורת הנוכחית להיכרויות בחלל ההמוני הטכנולוגי יוצר תעתוע של סוג חדש של אינטימיות פומבית בחלל הציבורי האינטרנטי. כמובן שלפעמים זה עובד וזה יותר ממשמח למי שמצא אהבה באמצעים טכנולוגיים אולם ברוב המקרים דרוש פשוט הקשר הבלתי אמצעי הטמון בפנימיות, דרושות עיניים פקוחות לרווחה ואת מה שמנכיח את האימפקט הטמון במעגלים השונים מתוך החיוך, מתוך המבט בעיניים, ומתוך נימת הדיבור. דהיינו, ההרמוניה והשלמוּת בחיצוניות הן שיקוף חיוור של ההרמוניה והשלמוּת המצויוֹת בפנימיוּת. כפי שמלמד הרב קוק: "אין מרגישים את היופי של העולם כי אם לפי המידה של יופי שיש בפנימיותה של הנשמה: שבאמת כל היופי שבעולם הוא רק התגלות מִצְעָרָה (מועטה) מיופייה של הנשמה"(שמונה קבצים ח/נה).
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'