השמים היו טהורים והארץ הייתה שקטה וכל הרחובות היו נקיים, ורוח חדשה הייתה מרפרפת בחללו של עולם [...] ושמחה גדולה הייתה בלבי ולבי נדבק באהבה ..." (ש"י עגנון מתוך ההקדמה למהדורה שנייה ימים נוראים-'זיכרון בספר')
חודש ניסן מבשר שנה חדשה אותו מכנה התורה "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב/1). האביב המתחדש המציף את הארץ בפריחה מרהיבת עין ושובת לב מסמל את סיפור יציאת מצרים ואת האתגר היומיומי למי שטרם נישא לצאת מן ה 'לחוד' אל ה 'ביחד'. היקום המתחדש מתדפק וקורא לנו להיות קשובים לתורת היחסים שבזוגיות להפוך כל מכשול למחשל. במאמר המפורסם "קול דודי דופק" מפענח הרב סולובייצ'יק את יחסי הגומלין בבני האדם, לשכלול האישיות וחידושה: " האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט, כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי, והחורג מן האוטומטיות אל הפעילות היצרנית". על בסיס שיר השירים מתאר הרב כיצד דופק הדוד על דלתה של הרעיה, אך זו מתמהמהת לפתוח לו, עד אשר מאוחר מדי, "דודי חמק עבר". היציאה מן המֵצַר של הלבד , ממחיש את הנחישות בבחינת המשקל שנרצה לתת להווה ביחס לעתיד. זו העת לפסוח על המהמורות, לשחרר תקיעות ולנוע להתקדמות, ולהאמין שחסימה מגיעה כדי שנסיר אותה. ולכן לא נוותר על המוכנות לפעול בצורה שונה ומחודשת. ולא נוותר על מיצוי קשר זוגי.
האביב הססגוני מעיר את היקום ואת כולנו מתנומת החורף וקורא לנו (בדומה לראש השנה) ל"תשליך" פנימי; להשליך את התסכולים, להשליך את חוסר שביעות הרצון, לפרוק את מה שמכרסם ולהסיר את החסמים. להשתחרר מכבלי החשיבה הדוגמטית לחשיבה פתוחה לא בררנית ולא כבולה שיש בה העצמה אישית בכל מימדי החיים. מרקם החיים המודרניים מלמד שיש בינינו המשועבדים להלך הרוח העכשווי יש את עבדי הזמן העסוקים במרוץ אחר היום שחלף, יש את עבדי הרשתות החברתיות העסוקים ביצירת אקלים וירטואלי, יש את עבדי בולמוס הרכושנות והרדיפה אחר מעמד ויוקרה, יש את עבדי הקדמה, ויש את עבדי המתח והחרדה הקיומיים, יש את מי שעתותיו אינן בידו, יש מי שכופף את רצונותיו ואת חירותו לאחרים, יש מי שעובד את האגו שלו וכל הסובבים אותו נמחקים כליל. זה הזמן לבחור בחירוּת להשתחרר ממה שהרבה פעמים נכשלנו בו כאשר נשאבנו לשעבודים או להרגלים. להיחלץ מאילוצים, לפסוח על מְצַרֵי הקיבעון ונוחות השגרה.
אווירת ימי הפסח בה אנו נתקפים סַדֶרֵת, נשאבים לקדחת ארגון, ומבקשים לבער ערימות מיותרות שהזדחלו לתוכנו בשנה החולפת. לבל נתמהמה בשל חוסר פְּנוּת על מנת לא להחמיץ את השעה. חיפזון יציאת מצרים מהווה מסר להיחפז ולא להתמהמה, יפה מידת הזריזות וחשובה מידת הגמישות והמעוף לזהות הזדמנויות ולעוף על הגאולה. ביעור החמץ הוא הזמן בו אנו מבקשים לבחון מה הוחמץ ולשאוף שבזה האביב נשכיל לא להחמיץ הזדמנויות אל מימוש העצמי. מצה באה להמחיש לנו הזדמנויות למיצוי ולא חימוץ, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את האתגר להעמיק קשר עם בן זוג פוטנציאלי לנישואין, ולזהות הזדמנות אמיתית לחבור לאדם אהוב ואוהב.
אנו מברכים בקול רם וצלול; "על גאולתנו ועל פדות נפשנו", ומייחלים שזוהרם של ימי הפריחה והשגשוג ילוונו במהלך כל ימי השנה. ככל שנתקדם אל עבר העתיד עלינו להאמין בזוגיות שבה צפוּן הניצוץ הטוב בבחינת "מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה" (שיר השירים א/4). והחשוב הוא הרצון; לעורר את התשוקה לרצות קשר זוגי. את מה שסברנו שהיה עבורנו עבודת-פֶּרֶך להפוך לפֶּה-רַךְ; לדיבור מכבד, לפֶּה-סַח דברי נועם, רומנטיקה, הומור, חיבור, חיוך, חיזור וחיבה. ולרתום את הרגשות לשאת חן וחסד בעיני אלוקים ואדם. אנו נדרשים לְמַצוֹת ולהפוך את ההחמצה למקפצה. לקדש את בניית הזוגיות, לטפח, להזין, ולהגביר את התבונה שלבנו לא יימשך אל מה שעלול לחבל בזוגיות הנבנית. לרחוץ את המרור, להסיר את המעיק, למגר מחשבות שליליות וללבוש את החיוניות את החיובי ואת השיתוף. לפתוח את הלב לבניית אמון וכבוד הדדיים, ולגלות את הצפוּן באחר להכיר את התכונות והכישורים הטובים , ולהלל את כל הניסים שהקב"ה מזמן לנו, לראות את הטוב ולהודות עליו.
האביב הוא זמן בו הטבע יוצא מסגירות החורף. המרחב שבטבע משתנה ומתחדש ומאפשר את בשורת עם ישראל שהקב"ה "מחדש בכל יום מעשה בראשית". האביב הוא העת בה בעלי החיים מתעוררים ושבים לטבעיותם. השיבולים המבשילות מבשרות את השפע הנכון לנו. הצומח עוטה ירוק של "ניצנים נראו בארץ". שמי תכלת בהירים שולחים אלינו ליטוף רענן מהשמש המאירה. קול זימרת ציפורי השיר המצטרפות לשירת האביב היא שירת החיים. ומכל הטוב והשפע נובע האדם חיוניות, ויוצא לחרות גשמית ורוחנית. משהו בחדש הבוקע מן האדמה ומענפי העצים. החדש הזה גורם לנו לרצות לחדש גם בעצמנו.
ידוע שככל שמזג האוויר מתחמם חום הלב עולה ומעורר אנרגיות של התחדשות ורעננות במערכת היחסים הזוגית. השמש החמימה מאירה את הנפש ומשפרת את מצב הרוח. הפריחה, הצבעוניות והירוק הרענן שמתפשט סביבנו כל אלו משרים שלווה ורוגע, וממריצים אותנו ליצירתיות ולעשייה מתחדשת. קשר זוגי מעניק לאדם חברה נעימה ומשחרר אותו מבדידותו. כשהפריחה חוגגת מסביב, והיום מואר יותר, זהו זמן נפלא להתרעננות והתרוממות רוח, להטעין את עצמנו באנרגיות של צמיחה, תקומה, יופי, התעוררות, ושמחה גדולה אוחזת בלבבות והלב נדבק באהבה.
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'