אלול הוא זמן בו אנו מרבים אהבה ואחווה ושלום ורעות. זהו הזמן בו אנו מתקרבים אל הקב"ה ומחפשים את הקשר הזוגי. המשנה מלמדת אותנו כי הנשוי בשנתו הראשונה: "בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו, שנאמר: 'נקי יהיה לביתו שנה אחת': 'לביתו' - זה ביתו, 'יהיה' - הכוונה לכרמו, 'ושימח את אשתו' - זו אשתו, 'אשר לקח' - להביא את יבמתו, אין מספיקין (להם) מים ומזון ואין מתקנין את הדרכים" (משנה סוטה מג/עא).
כשם שהמסיים לבנות את ביתו ולטעת את כרמו אינו מצוי בסיומה של הדרך אלא רק בתחילתה, כך הבונה לעצמו בית בישראל. החתן בשנת נישואיו הראשונה געגועיו לאשתו עשויים למנוע ממנו להיות פנוי ומרוכז במלחמה, והתרומה שיכול הוא לתרום לכנסת ישראל בבניית ביתם המשותף עולה על התרומה שיכול הוא לתרום בשדה הקרב.
האדם נדרש להשקיע בשנה הראשונה בצורה אינטנסיבית - בבנין הבית וביצירת והעמקת הקשר. כדי שילמד להקים את ביתו, התורה פוטרת אותו מהשתתפות במאמץ המלחמתי: "נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כ"ד/ ה).
אחר שזוכה האדם ומשיג את שאהבה נפשו, זוכה הוא לחסד מיוחד ממעל - והדברים נושאים חן בעיניו וכמו שאמרו חז"ל בסוטה (מז ע"א(.
אמר רבי יוחנן שלוש חינות הן : חן מקום על יושביו - בית, חן אישה על בעלה - נישואין, חן מקח על מקחו - פרנסה. הקב"ה מעניק לדברים חן מיוחד, החן המיוחד הזה מקל על בני האדם בהשלמת ייעודם כדבעי.
שלושת הדברים הללו מכוונים כנגד: עולם, שנה ונפש. עולם הכוונה למקום, לביתו ולמגוריו של האדם. שנה הכוונה לזמן, וקשור לפרנסה. נפש הכוונה לנישואין, השלמת נפשו של האדם על ידי בן הזוג.
בכל אחד מאתנו טמונה היכולת להקים קשר זוגי. ובידינו לחולל אותה ולעורר אותה. ההשקעה בזוגיות מתחילה בתקופת הדייטינג, ויש לה משמעות רבה בעיקר לאחר הנישואין.
הנשואים נדרשים להשקיע עבודה זוגית הדדית. בני זוג שעברו את תקופת האירוסין עליהם לדעת שלהמשכיות דרוש עמל כפי שמתאר זאת הנביא יחזקאל: "וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר"- ביטוי ציורי ליכולת לחוות חוויות רגשיות עמוקות.
המוכנוּת לזוגיות שזורה באינטליגנציה רגשית והיא חשובה מאד גם בכל שטחי החיים ובעיקר ביכולת להתקדם לקראת קשר זוגי עמוק ומלא שמחה.
כיצד מעוררים את האהבה עד שתחפץ?
• "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל..." השכילו לעקוף את המכשולים ולא להיכנע לחששות של 'מה יהיה אם'. לאחר השלב הראשוני במסע ההיכרות, הביעו מוכנוּת לקשר והוא שלב הנישואין. על בני הזוג ליצור את מה שמאפשר לבוא בשערי הלב ולגעת במעמקי הלב, וליצור את השמחה הנובעת מהרצון להיות מחוברים זה לזה, דבקים זה בזה, אוהבים ומשתוקקים זה לזה.
• דברו לפחות פעמיים ביום - בתחילת היום הקדישו זמן לשיח קצר ובסוף היום מצאו את הזמן לשיח מעט יותר עמוק. במילים, בנימת הקול ובאישיות טמונים האור הלב והנשמה.
השיח הזה אומר: השיחה איתך נעימה לי, את/ה חשוב/ה לי אני מעוניין ורוצה בקירבתך, בני הזוג חשים רצויים ואהובים.
• אל תמירו את השיח האישי בשיח וירטואלי, אמצעי המדיה לוקחים לנו את הזמן הפנוי ופוגעים ברגעי האושר שלנו, ותהליך החברוּת אינו מתממש. כשבאמת רוצים משקיעים בזה ומוצאים את השמחה הפנימית הנובעת מהזוגיות.
• זמן ביחד באווירה רגועה לפחות פעמיים בשבוע. כשבני זוג נפגשים עליהם ליצור את הסינרגיה בין תנועות הרציונאל לתנועות הנפש, כשבוחרים בנתיב ומאפשרים למפגש להתרחש, נכון להקשיב, לשהות, לשאוף ולהבין מה שנאמר. כך ניתן להתחבר והמבוא לכך טמון בהבנת עצמנו, בעבודה על מידות הנפש, ופיתוח תקשורת טובה. כמה שיותר חיבורים מתרחשים אז מתחיל המפגש האמיתי והמהותי להתרחש והכול הולך ונבנה לקשר זוגי משלים ומושלם. וזו חוויה מאירת לב ונשמה ומשמחת.
• תפרגנו, מצאו דרך שבה אפשר לפרגן מהלב. ברחשי הלב טמונה היכולת שלנו להרחיב את העצמי שלי לקראת בן הזוג. תפרגנו ואל תהססו לגעת בלב ולהביע במילים את רחשי הלב. צריך להיות נמרצים ומזומנים האחד לקראת השני, בנימת הדיבור הנלהבת, בתנועות הגוף הנמרצות, בשמחה ובחיוניות וגם בפנים המאירות מן הנפש החפצה לארוג ולטוות את עבותות האהבה.
כדכתיב : "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד", רש"י - זו ברית של אהבה (בראשית יז).
הכותבת הינה אמנית, אשת עסקים ואשת חינוך, מחברת הספר 'הדרך לחופה'