חג האילנות הוא זמן טוב לצמיחה והתחדשות זוגית, כשהפריחה חוגגת מסביב, והניצנים נראים בארץ, זהו זמן נפלא להטעין את עצמנו באנרגיות של צמיחה, זוהר, יופי והתעוררות. הארץ מוצפת בפריחה מרהיבת עין ושובת לב. משהו בפריחת האילנות תובע מאתנו להתחדש ולחדש בכל יום.
בט"ו בשבט עוד לא רואים את הפריחה, העולם אפרורי, האדמה רוויה ולחה, וחז"ל מסבירים שבחודש שבט "עלה השרף באילנות" (מסכת ר"ה) כלומר, משהו פנימי מתרקם מתחת לפני השטח, ומכאן שהנס אינו ניכר, נותר שקוע באדמה וצריך לחלצו. הרובד הפנימי תוסס וצפוי להתגלות באביב של חודש ניסן שתזכורת ממנו אנו מקבלים מעץ השקד המבשר צמיחה ושגשוג בשיא פריחתו המרהיבה. הגמרא דורשת על הפסוק "לעשה נפלאות גדולות לבדו" כי אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו ורק "עשה הנפלאות", הקב"ה, שהוא מזווג הזיווגים, יודע על הנס (נידה לא,א), כי בכל רגע אנו מצויים בצמיחה ובהתחדשות מתמדת.
בט"ו בשבט אנו טועמים מפירות הארץ, מצווה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה היונקת מצינור החיים המלאים בשפע אור ונעימות. הזוגיות, יותר מבכל תחום אחר, נדמית ל"עלמא דאתכסיא", מכוסה ולא נודעת ובכל זאת אנו יוצאים לדרך מתוך התאהבות הצובעת את בני הזוג בצבעים מרהיבים. אנחנו מחליטים להתחתן עם משהו לא מוכר, אפילו את עצמנו אנחנו לא מכירים בסיטואציות של לחיות עם משהו חדש, או ילד שתלוי בי בכל צרכי החיים. הנישואין מאחדים בינינו ומיום החופה כל אחד מתוך שורשיו יוצר ומצמיח ענפים בהם מתפשטת פריחת עלים ירוקים ורעננים בעץ החיים המצמיח ניצנים אותם אנו מטפחים עד כדי פריחה מרהיבה המעניקה לנו פירות מתוקים. מתנוצצת הקדושה באכילת פירות טובים ומתוקים שהם תוצר של יסודות השכינה השוכנת בין בני זוג ומטהרתה. האילנות יהיו מתוקים ככל שמושקע בהם טיפוח-"טעמו וראו כי טוב" (תהילים לד) כך גם הזוגיות מתוקה ככל שמשקיעים בה שני בני הזוג. מתחת לפני השטח חבויים השורשים העמוקים, המסמלים באופן פשוט את האבות והאמהות שלנו ומבטאים אילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו.
השנה נחגוג את חג האילנות בסימן שמיטה, לא מעט פסוקים מהמקרא יוצרים משוואה בין האדם לעץ כדוגמת "כי האדם עץ השדה" כדכתיב בנבואת יחזקאל: "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו" (שם לו,ו). פעם בשבע שנים יש צורך בשמיטת עבודת האדמה. להשמיט את מה שאינו משרת את ההתחדשות והעוררות הזוגית. בנתינת מקום למרחבים נוספים של הנפש ושל החיים. השמיטה היא ביטוי של אמונה, של ענוה, של ידיעת המקום שלי ושל זולתי, להיפגש עם התכלית ולאפשר למציאות להפתיע, ליצור קיימות, מתוך שמיטת הרגלים בויתור ובגמישות, כי סוד הצמיחה והשינוי הוא לרכז את כל האנרגיה ביצירת החדש, בשמיטת האחיזה העיקשת של מחיצות המאפשרת להתרחשויות להתחדש ולפעול בעולמנו. השמיטה מאפשרת התבוננות על מערכת היחסים באופן שיוצר איזון, טיהור ודיוק כאשר מתפנה מקום בתוכנו, מתאפשר מרחב לבן הזוג להיכנס, מה שיוצר התעוררות נפשית ופנימית שאנחנו חלק מהעיצוב שלה, ליצור יצירה, חיבור אוהב, זמן איכות כדי לכונן זוגיות בבחינת "משכני אחרך נרוצה".
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר'הדרך לחופה'