סגור

אסור לנו להפקיר את מטופלי הפוריות

טיפולי פוריות, הם אחד ההישגים המשמעותיים של המדע בעשרות השנים האחרונות. ועבור הזוגות המצפים לילד, הזמן לא עוצר, גם לא בשם ההגנה מפני קורונה

חלי שחק
יא באייר התשפ
,
05 במאי, 2020 10:01

צילום: shutterstock

ימי הקורונה אשר פקדו אותנו, ככה בלי התראה, תפסו אותנו בלתי מוכנים. בלתי מוכנים לחל"ת, בלתי מוכנים לאימהות של 24/7, ולא לזוגיות כזו, אפילו בלתי מוכנים להסתפק בסבא סבתא מרחוק, בלי ארוחת ערב ומקלחות.

אבל כך או כך, תכל'ס, הם לא גרמו לנו לעצור. כלומר, המשכנו. לעבוד מהבית, לעבוד בבית, להיות אימהות ובנות זוג, להיות ילדים, להיות נכדים. כי לא חשוב מה קורה בעולם, האדם לא באמת יכול לעצור. לא באמת אפשר להעביר את החיים ל'הולד' עד יעבור זעם. אבל משהו אחד, כן עבר ל'הולד'. משהו אחד כן עצר, למרות שהחיים לעולם לא עוצרים - טיפולי פוריות.

אתם יודעים מה זה טיפולי פוריות?

קחו את כל הרגעים שבהם רציתם לסתום לילדים את הפה במסקנטייפ, להניח אותם על מאוורר התקרה לתקופת צינון, להניח בכל זאת את שידת ההחתלה קרוב לחלון, ג'אסט אין קייס, לשלוח את הילדים לבית הספר גם אם מחלקים שם מרק עטלפים לארוחת עשר.

קחו את כל הרגעים הללו, הניחו אותם בכף אחת של המאזניים, תוסיפו עוד כמה מדומיינים, שיהיה. בכף השנייה, תניחו רגע אחד, אולי של תינוק מתערסל בין זרועותיכם, וריחו המתוק עולה באפכם? אולי את הרגע שידיים קטנות, או אם אתם ממש בני מזל, אז ידיים גרמיות, נעריות - נכרכות סביב צווארכם?

שימו רגע אחד, ותראו איזו כף כורעת מכובד המשא. תכפילו בכמה, ותבינו, אולי טיפה, מה זה ועל מה זה. טיפולי פוריות הם תקווה, ואכזבה, ושוב תקווה (אמן). הם חלום שמתעקש להתגשם, שוב ושוב, גם כשהוא מוטח אל דפנותיה של מציאות כואבת ומייאשת.

טיפולי פוריות הם האור המהבהב, בקצה מנהרה שאת אורכה מי יאמוד. הם הקיום הממשי והמתמשך מול החידלון המאיים מעבר לפינה, ממתין לעצירה קטנה מן המירוץ, כדי לתקוף בעצם נוכחותו את התקווה.

וטיפולי פוריות, יש לומר בכנות, הם גם אחד ההישגים המשמעותיים של המדע בעשרות השנים האחרונות. אממה? שהמדע, על אף אלוהותו (שנפגעה קצת בימים אלו), לא באמת יכול הכל. סתם אמרו לנו בשיעורי פיזיקה. למשל, הוא לא יכול לעצור את הזמן.

והזמן, הוא החרב המתהפכת מעל מטופלות הפוריות. הן נאבקות בו ללא לאות. מאיצות עוד ניסיון ועוד ניסיון. מטפחות תקווה בהולה, ועוד אחת בהולה יותר. מדפדפות ביד רועדת בלוח השנה, שלעתים קרובות מתחלף עם הלוח של השנה שאחריה, ועם זו שלאחר מכן. לוח שנה ועוד לוח שנה. ובכל יום שבו, רשומה תקווה, או אכזבה, ושוב תקווה.

לא. אסור לנו לשחוק את התקווה הזו, יותר ממה ששוחק אותה הזמן ממילא, בפיחות זוחל (או לא כל כך זוחל), מתמשך, עיקש ומתמיד. אסור לנו ליטול את התקווה מעולמם של רבים, שרק רצו טינייג'רית חצופה שתוסיף לחייהם... חיים.

טיפולי הפוריות הם הסופר-מרקט ששרד כל עוצר וסגר. הם בתי המרקחת שאפילו לא עברו למתכונת חירום. הם מפני האשפה שלא עלה על דעתם  להבריז כי קורונה, הם מאה או חמש מאות מטרים של שפיות. טיפולי פוריות הם הפגנה אחת, המונית וחוקית, על זכותם של בני האדם לחבוק ילד. הם הפגנה על כוחו המופלא של המדע לסייע להם להגשים חלום אנושי, אוניברסלי, עצום מכל חלום שהיה או יהיה. טיפולי הפוריות ומטופלי הפוריות הם הפצוע בשטח, שלעולם לא נפקיר.

 

05.05.2020

1. אלופה! (Merry Loo)

איפה היית עד היום...?

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר