אם נשאל אנשים שונים איך הם מרגישים כשהם שומעים ביקורת, סביר להניח שנגלה תחושות שליליות מגוונות. עוד יותר מכך, אנשים רבים נמנעים מלבצע פעולות, מלנסות או מלהשפיע מהחשש לקבל ביקורת או לשמוע חוות דעת שליליות. הפחד מהביקורת מצמצם פעמים רבות את היכולת שלנו להעיז ולגדול...
מדוע קשה לשמוע ביקורת?
ביקורת פוגעת בתחושת השלמות שלנו. ברצון הבסיסי שלנו להרגיש ולהיות אנשים הכי טובים שאפשר. כולנו רוצים להיות טובים, והביקורת נותנת את התחושה שאיננו כאלה, או שאיננו טובים מספיק. כמו כן זה פוגע בצורך הבסיסי שלנו להרגיש אהובים, רצויים ומקובלים בכל מצב. שזהו אחד הצרכים הכי מהותיים בנפשנו. להרגיש אהובים ומוערכים.
יתר על כך, לעיתים זה מפגיש אותנו עם חוויה פנימית של חסר. עם תחושת חיסרון עצמי.
תחושת החיסרון העצמי יכולה להוביל לשני כיוונים. האחד, לעודד אותנו למילוי החסר, לצמיחה והשתפרות. והשני, לתת את ההרגשה שהחיסרון הוא- אני, כל כולי. כלומר, כאשר נדמה שהביקורת שנאמרה כלפי, מבטאת את כל אישיותי או מביעה חסר מהותי במי שאני, זה עלול להחליש אותנו עד מאוד.
כנראה שלא סתם האותיות ביקורת זהות לאותיות קוברת. אנשים רבים "נקברים" יותר ויותר (ברמה הנפשית) כאשר הם חשופים לביקורת מתמדת. מחקרים רבים אף הוכיחו שהאדם גדל ומתפתח בצורה חיובית יותר דווקא מתוך הרגשה טובה והערכה ופחות מתוך ביקורת והאשמה.
גישה נכונה לביקורת
עם זאת, ומכיוון שכולנו חשופים לביקורת, חשוב ללמוד ולהבין- כיצד בכל זאת ניתן להתייחס אל ביקורת מבלי להיבהל, מבלי לנבול, להיפגע, "להיקבר" ממנה או גם מבלי להתקיף בחזרה. איך והאם ניתן לצמוח מביקורת, לגדול ממנה ולא ליפול?
הרבה פעמים שמעתי נשים שאמרו: "אם הוא רק היה אומר לי את הביקורת בצורה אחרת, הייתי שומעת" או גם גברים: "אם היא הייתה אומרת מילים טובות ולא רק ביקורת, הייתי יכול להקשיב".
אך לצערנו, אין לנו יכולת לשלוט בביקורת שנקבל. איננו יכולים לוודא מראש שכל ביקורת שנקבל תאמר בטון חם, אוהב ומפרגן. איננו יכולים להחליט מראש מי יגיד לנו ביקורת ומי לא. אך אנחנו כן יכולים לבחור את הדרך שבה אנו מתייחסים לביקורת.
כאשר אנו מפתחים את המודעות לגישה נכונה מול ביקורת, אנו יכולים לאפשר לעצמנו, לצמוח מביקורת, ללמוד ממנה, ואף לצמצם את תחושת הפגיעה והעלבון.
כמה נקודות למחשבה:
א- לא להכניס פנימה. חשוב להזכיר לעצמנו, שלא כל ביקורת ראויה להתייחסות ולכניסה פנימה לתוכנו. לא כל משפט שנאמר כלפינו שווה את תשומת הלב ואת כוחות הנפש שלנו. מותר לנו, ואף חשוב ורצוי לפתח את היכולת "לדלג", לעבור הלאה, לא לשמוע וגם לא לתת לכל משפט או אמירה לחדור אל תוך נפשנו פנימה.
ב- לבחון את נכונות הדברים בצורה עניינית. כאשר נאמרים כלפינו אי אלו דברים, חשוב לזכור כי ביקורת שנאמרת כלפינו איננה- אמת וודאית. היא דורשת בחינה. ייתכן והיא נכונה וניתן ללמוד ממנה, וייתכן כי היא איננה נכונה כלל ועיקר. כאשר אנו מקבלים כל ביקורת כאמת אודותינו, קל מאוד יהיה ליפול לתחושות האשמה כלפי עצמנו. אך כאשר אנו מסוגלים לשמוע את הביקורת, ולבחון אותה באופן ענייני: "מה נראה לי נכון? מה אני יכול להפיק מהדברים? ועם מה אינני מסכים?" אז ניתן בעז"ה לחוות את הביקורת כפחות מאיימת וכהזדמנות להתפתחות וצמיחה נוספת.
נוסף לכך, ביקורת פוגעת בנו במיוחד כאשר היא נוגעת באזורים רגישים שבתוכנו. למשל, מי שחש חוסר ביטחון לגבי מראהו החיצוני, עלול להיפגע ולהיות רגיש יותר מביקורת כלפי הופעתו החיצונית, מתוך כך דווקא ההתבוננות העצמית, והבחינה העניינית של הדבר יכולים להועיל ולסייע בהתמודדות אמתית ובונה עם הדברים.
ג- גישה חיובית עצמית. ההתמודדות שלנו עם ביקורת מושפעת רבות מהיחס הכללי שלנו כלפי עצמנו. כשהיחס הפנימי שלנו אל עצמנו הוא יחס חיובי ומפרגן, וכן כאשר ברור לנו, שאישיותנו מלאה בטוב, והחיסרון או הביקורת המסוימת הזו, הינה עניין נקודתי שאפשר להשתפר בו, הביקורת תהיה הרבה פחות מאיימת או מלחיצה. ההבנה שהחיסרון לא מייצג את כל כולי, ושאני במהותי רוצה וחפצה בטוב, מאפשרת לנו את היכולת ללמוד מביקורת ולא חלילה "להיקבר" ממנה.
ד- "כל הפוסל במומו פוסל". ביקורת מושלכות כלפינו לעיתים קרובות מתוך עולמו של המבקר, מתוך המצוקות או החסרים שלו עצמו. כמו שאמרו חז"ל: "כל הפוסל במומו פוסל". מתוך כך חשוב ליזכור ולהבין, שלעיתים קרובות הביקורת איננה עניינת או אמתית אלא היא נובעת ממקום בו המבקר לא תמיד מרגיש שלם עם עצמו .הבנה חשובה זו מאפשרת לנו להרחיק מעלינו את השפעתה של הביקורת, ולהתרחק מהמסקנה המוטעית שאם אדם זה פסל אותנו, הוא בוודאי צודק. אלא, אנו זוכרים שביקורת נובעת קודם כל מהמקום האישי של המבקר, וממילא אנו יכולים להתבונן עליה בעין בוחנת ועניינית, להסכים לה, או לא.
ה- להאמין למילים טובות ולמחמאות. אנשים רבים משום מה מאוד מאמינים לביקורת שלילית, אך הודפים מעצמם את הביקורת החיובית. דווקא בהקשר זה, חשוב עד מאוד לפתח את היכולת לקבל מילה טובה, להאמין להערכה המושמעת כלפינו, וללמוד להתחזק מכך. ברגע של ביקורת, אפשר לנסות ולהיזכר באדם שמעריך אותנו, ולחשוב מה הוא היה אומר לו היה שומע את מה שנאמר כלפינו. כשם שאנו נותנים משקל, כוח ומשמעות רבה לביקורת שלילית, כך נלמד לתת כוח ומשקל גדול גם לביקורת חיובית, למחמאות, למילים טובות וכדומה. זה ייתן לנו את הכוח להאמין בעצמנו, להתחבר לטוב שבנו, לא להיבהל מביקורת, ואולי כשהיא עניינת- ללמוד ממנה.
ועוד דבר, אחרון חביב. כולנו נולדנו לעולם הזה בשביל לתקן. בשביל לצמוח ולהתקדם. כול עוד אנחנו ב"ה בין החיים, סימן שיש לנו מה לצמוח, מה ללמוד, ומה לעשות, להשפיע ולתת. התיקון הוא דבר חיובי, השינוי הוא פתח להתקדמות. ואל לנו להיבהל מכך. אדם שמסוגל לתקן הוא אדם חי, וצומח. ועוד יותר מכך- המוכנות והרצון ליצור שינוי ולהשתפר היא מעלה גדולה ויקרה.
אך כל זה- מתוך אמונה וידיעה בסיסית ובלתי מותנית בטוב המהותי שבתוכנו, תמיד.
הכותבת הינה יועצת זוגית ואישית ומחברת הספר "אוצרות פנימיים"- מודעות עצמית יהודית.