בשבוע שעבר התבשרנו בתקנות החדשות של הרבנות הראשית, בדבר שילובן של משגיחות כשרות במערכי הכשרות במדינה. אבל מה שלא ידענו, זה שכבר כיום פועלות בישראל כ-45 משגיחות כשרות. עליזה הוכשטד, משגיחת הכשרות של מועצה אזורית אפרת, בכלל לא מבינה על מה המהומה: "מאז ומעולם הרבנות התייחסה אלה המשגיחות בכבוד".
הוכשטד היא משגיחת הכשרות הוותיקה של מועצה הדתית באפרת, שלמדה כשרות בארה"ב ולפני 12 שנה החליטה לעלות לישראל ולהמשיך את עבודתה בארץ. "ב-12 השנים שאני עובדת בארץ כמשגיחת כשרות, הרבנות הראשית מתייחסת אלי בכבוד", היא מספרת בראיון לכיפה, "אני מתקשרת כשיש לי התלבטות והם נותנים לי מענה ונותנים בי אמון. מנסים לעשות סיפור גדול מהתקנות החדשות כשהאמת היא שהרבנים ברבנות תמיד התייחסו בצורה מכובדת רק שעכשיו זה גם כתוב באופן רשמי. אני מאוד מעריכה את הרבנות הראשית, אנחנו מתייחסים לרבנים כאילו הם לא בסדר ולא אכפת להם אבל זה פשוט לא נכון. אכפת להם מהאדם הפשוט שהולך לקנות אוכל ואכפת להם מאוד מה עושים ואיך עושים".
לרבנות הראשית יצא שם רע בכל הנוגע ליחס לנשים.
"אני מוכרחה להגיד שבכל פעם שאני קוראת מאמר על הרבנות, אם זה בענייני גיור, כשרות או גירושין, אני מתעצבנת. ישנה אישה שאנחנו עוזרים לה לעבור את הגיור ואני יודעת איך הרבנות התייחסה אליה ואיך היא מתייחסת אלי בנושא הכשרות. בנוסף עברתי גירושין ואני רואה נשים שעוברות את זה ואני רוצה להגיד כל הכבוד לרבנות. היחס שלהם לנשים הרבה יותר טוב מהיחס של הרבנות בארצות הברית“.
עליזה מסבירה כי מה שגורם, גם היום, לבעיות בשילוב נשים במערך הכשרות הוא ההיענות הנמוכה של נשים למקצוע. ארגונים המעבירים קורסים בכשרות כמו גם הרבנות הראשית אינם יכולים לממן קורס למספר קטן של משתתפות. "תנועת הנשים 'אמונה' היא בין הגופים היחידים שמאפשרים קורסי כשרות לנשים ויש להם מימון לכך ובהחלט צריך להודות להם", היא אומרת.
אמא של עליזה, ולפניה סבתא וסבתא רבה וסבתא של הסבתא רבה- כולן היו משגיחות כשרות שהעבירו את המקצוע ותודעת השליחות מאמא לבתה. "אמא שלי הייתה משגיחה והיא עבדה במאפיה באוהיו והיו צריכים עזרה בשלוש וחצי לפנות בוקר ומכיוון שזו שעה קשה אני נרתמתי לעבוד", היא מספרת בחיוך ולא שוכחת להזכיר שהייתה אז רק בת 16: "אנחנו אולי לא תמיד זוכרים, אבל בקהילות באירופה אשת הרב הייתה אחראית על הכשרות בדרך כלל. התחברתי לנושא הכשרות באופן טבעי והמשכתי עם זה".
עליזה מפתיעה ומספרת שניסתה לשכנע את ילדיה להתרחק מהמקצוע: "ניסתי לשכנע אותם לא להמשיך כי זה הרבה שעות ומשכורת נמוכה - אבל לא הצלחתי. הבן שלי הוא משגיח כשרות".
עליזה, מה את מוצאת בעבודה כמשגיחת כשרות?
"זו עבודה שחשובה לי מאוד. אני גרה במקום קטן ואכפת לי מה יאכלו השכנים שלי. יש לי ידע ואם אני יכולה אולי אפילו ללמד ושיהיה לאנשים יותר קל עם הבנת הכשרות, אז למה לא? יש הרבה נשים שעובדות בהוראה למרות שהן יודעות שזה מקצוע קשה. אז מדוע הן לא מפסיקות? כי זה משהו בדם.
”הכשרות זה משהו שנמצא אצלי ממש בדם. אני מאוד נהנית מהעבודה שלי. אני קוראת מאמרים על כשרות והולכת לקורסים של חברות אוכל ולומדת איך מרכיבים טעמים, לומדת על מוצרי חלב וייצור גבינות, זה מאוד מעניין. אפילו עם הנכדים שלי אני משחקת בלמצוא תולעים בירקות והם מתלהבים מזה וכמובן שגם אני".
והם מצליחים למצוא?
"בטח, הם מוצאים המון".
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il