מניפסט אישי – מה זה אומר להיות פמיניסטית ודתיה?

פמיניזם דתי הוא הניסיון האינסופי להמשיך לחיות לאור ההלכה, אך לנטוש חלק מהכלים שהדירו ודיכאו נשים לאורך הדורות ולא נתנו להן מקום שווה ערך בפרקטיקה ובהגות הדתית

חדשות כיפה אפרת גרבר-ארן 12/06/13 16:14 ד בתמוז התשעג

מניפסט אישי – מה זה אומר להיות פמיניסטית ודתיה?

שלום לכל קוראי! את השורות הבאות אקדיש לשאלה מהו, לדעתי, פמיניזם דתי. (וכאן הערה - אני משתמשת בהמשך במונח "דתי" כדי לתאר למעשה את הזרם האורתודוקסי. אני מודעת לקיומם של הזרמים הדתיים הקונסרבטיבי והרפורמי - אך אני לא דנה בהם כאן כלל).

האמת היא שבשביל לענות על השאלה הזו דרוש לי דוקטורט (ואכן נכתב על כך דוקטורט על ידי גלית ינאי ונטורה). אך לאור חשיבות הדברים, אעשה השתדלות לתמצת אותם. בנוסף, אני לא מתיימרת להציג כאן את מגוון הגישות והתאוריות בנושא - אלא אך ורק את הגישה והתאוריה הבלתי מקצועית, אך המאד כנה, שלי.

נתחיל:

פמיניזם היא תנועה מהפכנית ומן הצד השני, האורתודוקסיה היא תנועה שמרנית (בהגדרתה: מיוונית אורתוס-נכון, אמת; דוקסה-דעה, אמונה). יש כאן שתי תנועות שעובדות בכיוונים הפוכים - הפמיניזם שמטרתה לשנות מן היסוד את המבנים החברתיים הדכאניים, את החשיבה האנושית שמושפעת ויונקת מתפיסות פטריארכליות ושוביניסטיות, ולעומתה האורתודוקסיה שמעוניינת לשמר ערכים קדומים ולהמשיך להעביר מדור לדור את מסורות העבר. אז מה זה פמיניזם אורתודוקסי? יכול בכלל להיות דבר כזה? או שזו סתירה מובנית וחסרת פשר?

לדעתי אכן מדובר בסתירה. הפמיניזם הדתי מנסה לעשות "גם וגם", ומשום כך משימתו מורכבת וקשה מאד. הוא מעוניין לשמור על האורתודוקסיה ולהיות חלק ממנה - מבחינה הלכתית, תאולוגית, חינוכית וחברתית. אך בד בבד, הפמיניזם הדתי מעוניין לשנות תפיסות עולם המדכאות נשים, ולהתנגד לאותן מסורות שנבעו מתוך חברה בעלת תפיסת עולם פטריאכלית ובלתי שוויונית בעליל.

הפמיניזם הדתי חי בסתירה (כמו תנועות רבות נוספות ולמעשה כמו כולנו), אך סתירה קריטית, מהותית. הסתירה שבו מזינה אותו ומאתגרת את שני הצדדים שבו - הפמיניזם והדת. הוא מנסה למצוא, לדרוש ולחקור כל העת מהם האורות - המהויות והערכים הנצחיים, אותם נמשיך להעביר מדור לדור; ומהם הכלים - המציאות המשתנה, בה נעזרים בכל דור כדי להכיל את האורות. הפמיניזם הדתי חושב כל הזמן איך להפריד את המוץ מהבר: היכן ההלכה היא תבנית נוף מולדתה של התרבות, תלוית זמן ומקום, וניתן במרוצת הדורות לשנות ולהתאים אותה למציאות; והיכן היא מבטאת ערכים מהותיים שאף שהם מתנגשים עם המציאות - הם עדיין רלוונטיים עבור היהודי/ת באשר היא/הוא. ובמקביל - היכן הרעיונות הפמיניסטיים הם נכונים לנו ואנו מעוניינות לאמץ אותם, והיכן הפמיניזם הולך לכיוונים שפוגעים למעשה בחיינו ומנוגדים לערכים אחרים שאנו רוצות לשמר.

למעשה, הפמיניזם הדתי מתמודד בשתי מערכות - המערכת התרבותית הדתית, והמערכת ההלכתית. במערכת התרבותית ההתמודדות דומה להתמודדות של התנועה הפמיניסטית הלא דתית. אנו נאבקות בחוסר היכולת של דתיים לקבל את השוויון והחירות שנשים דורשות, והקושי אצלנו גדול שבעתיים משום שדתיים, כאמור, הם אנשים מסורתיים יותר וקשה להם לקבל שינויים - גם כשאלה אינם מהווים שום בעיה הלכתית (ע"ע לימוד גמרא לנשים, נשים בטלית או דרשה בבית כנסת מפי אישה).

ההתמודדות ההלכתית היא הקשה באמת. השינוי ההלכתי דורש למצוא את ה"אור" ולוותר על ה"כלי" (= לשנות את ההלכה בהתאם למציאות), והוא כפוף, בעיני, לתנאי אחד קריטי, ששומר עליו מלרוץ מהר מדי ו"לשפוך את התינוק עם המים": נאמנות למסורת ההלכתית - כל שינוי שנעשה במסגרת הפמיניזם האורתודוקסי, נעשה תוך בדיקה רצינית ומעמיקה של האפשרויות הקיימות במסגרת ההלכה. ותתפלאו, מסגרת ההלכה מאפשרת לעיתים שינויים די רציניים, וכשהמציאות משתנה ב-180 מעלות, גם ההלכה יודעת להתאים את עצמה. השינוי ההלכתי דורש בקיאות ועיון, אך מציאת דעות שנדחקו והתחשבות בצרכי הציבור (הנשים במקרה הזה), מאפשרות לבצע שינויים מרחיקי לכת בהלכה. רק בכדי לסבר את האוזן, אציין כי שינויים בהלכה אינם נעשים רק בהקשר הפמיניסטי, הציונות הדתית, עם העליה למדינת ישראל, ביצעה שינויים רבים בהלכה כפי שהיא התקיימה בגולה. כך גם ביחס למודרנה ועוד.

מה זה אומר בפועל? אנסה לתת מספר דוגמאות. ויסלחו לי הקוראים הממהרים על האריכות. יש כאן דברים שמאד חשוב לי לומר:

• כתבתי בעבר על שינוי הברכה "שלא עשני אישה", יש לכך תקדימים בהלכה (שינויים בברכות נעשו גם בעבר, עיינו בגניזה הקהירית לדוגמא), ופוסקים בני ימינו כגון הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, הרב שלמה ריסקין, הרב בני לאו ונוספים מתירים לשנות/להשמיט את הברכה הזו מתוך עיון במקורות ובתוך מסגרת ההלכה.

• עליית נשים לתורה- עוד אקדיש לכך, בע"ה, טור נפרד. בינתיים רק אצטט את פרופ' ורד נועם, ואגיד שההדרה של נשים מטקסי הדת ובכללן תפילות בציבור פוגעת לא רק בנשים, אלא גם בתפילות ובקהילה הדתית. עכשיו השאלה היא איך מקיימים תפילה שתתן כמה שיותר מענה לנשים, אך עדיין לא תחרוג ממסגרת ההלכה: כאן אנו נדרשים לשוב אל המקורות ולערוך בהם בדיקה יסודית. לדוגמא - האם "כבוד הציבור" שמונע מנשים לעלות לתורה - הוא "אור"? ערך מהותי שיש להמשיך? או שמא הוא "כלי" המבטא מציאות שאינה קיימת עוד? ולשמחתנו נוכל למצוא ראשונים ואחרונים שמאפשרים לנו ללכת בעקבותיהם ולאפשר לנשים לעלות לתורה.

ישנן עוד דוגמאות רבות שראוי לדון בהן, ואנסה להקדיש להן טורים נפרדים - כמו תכנון משפחה, הסכמי קדם נישואין, צניעות, כיסוי ראש, חופה וקידושין, הסמכת נשים כפוסקות הלכה ועוד ועוד. ואל תטעו, לא בכל הדוגמאות הללו דעתי (או דעת פמיניסטיות אחרות) תהיה שיש לשנות את ההלכה - ממש לא. ההלכה הולכת אתנו כל הזמן, לעיתים כמות שהיא ולעיתים תוך התאמות למציאות הקיימת במסגרת מסורת ההלכה.

לסיכום, פמיניזם דתי הוא הניסיון האינסופי להמשיך לחיות לאור ההלכה, אך לנטוש חלק מהכלים שהדירו ודיכאו נשים לאורך הדורות ולא נתנו להן מקום שווה ערך בפרקטיקה ובהגות הדתית; להתאים את היהדות וההלכה, שאנו אוהבות בכל נפשנו, אל מציאות בה לנשים יש מקום, הן חלק מהציבור, והן שוות ערך.